ת"פ 45426-01-19 מדינת ישראל נ' פלונית

כמצוות הוראות סעיף 182 סיפא לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982 (להלן – החסד"פ), אני מודיע, בפתח הכרעת הדין, כי החלטתי לזכות את הנאשמת.

א.רקע כללי:

הנאשמת הואשמה לפניי, בכתב האישום, בביצוע עבירה של חבלה חמורה, לפי הוראות סעיף 333 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין).

הנאשמת, ילידת שנת 1957, והמתלוננת, ילידת שנת 1964 (להלן – המתלוננת), היו – במועד הרלוואנטי לכתב האישום – חלק מקבוצת חברות, שנפגשו מעת לעת למשחקי קלפים בביתה של אחת החברות. הנאשמת, שהחזיקה בבעלותה רכב, נהגה להסיע למפגשים חלק מהחברות, אשר בתמורה השתתפו בהוצאותיה. אין מחלוקת, והדבר נראה גם בבית המשפט, כי המתלוננת היא קטנת-ממדים במיוחד (הן בגובהה והן במשקלה), והנאשמת גדולה ממנה במידה ניכרת.

ביום שבת 02.09.17, בשעות הערב, התאספו החברות למשחקי קלפים בדירה בבת ים. בתום המשחקים, בשעה 01:00 לערך, הסיעה הנאשמת את המתלוננת יחד עם חברה נוספת (ר') בחזרה לביתן. באותה עת היתה המתלוננת חייבת לנאשמת סכום של 70 ₪ (50 ₪ בגין הפסד במשחקים וכן 20 ₪ בגין החזר הוצאות הנסיעה). ברשות המתלוננת היה שטר של 200 ₪ בלבד, ועל כן בדרך עצרו השתיים במקומות בהם ניתן יהיה לפרוט את השטר. ואולם, כל ניסיונות המתלוננת לפרוט את השטר כשלו. כשהגיעו לאזור הטיילת בבת ים ירדה המתלוננת מהרכב בניסיון נוסף לפרוט את השטר וזמן מה אחריה ירדה ר' מהרכב.

על פי הנטען בעובדות כתב האישום, בשלב זה אמרה המתלוננת לנאשמת כי תחזיר לה את הכסף רק למחרת היום ופנתה בהליכה רגלית לכיוון ביתה, יחד עם ר'. או אז הנאשמת, שיצאה מהרכב, צעקה וקיללה את המתלוננת "את זבל את חושבת לברוח ממני" ובין השתיים התפתח ויכוח. ר' ניסתה להרגיע את הנאשמת, אך זו צעקה לעבר המתלוננת "תעצרי לאן את חושבת שאת הולכת". לפי הנטען, הנאשמת רצה לכיוון המתלוננת, תפסה בידית תיק הצד אותו נשאה המתלוננת על כתפה, סובבה אותה לכיוונה ודחפה אותה. המתלוננת, אשר ביקשה מהנאשמת שתעזוב אותה, נפלה ארצה ונחבלה בידה. כתוצאה מהנפילה נגרמה למתלוננת חבלה בדמות שבר בכף ידה השמאלית והיא נזקקה לטיפול רפואי, לרבות בגיבוס ידה.

במסגרת ההליכים המקדמיים לא הגיעו הצדדים לכלל הסכמות והתיק הועבר לשמיעת הראיות לפניי. כעולה הן מתשובת הנאשמת לאישום (כפי שניתנה על-ידי באת-כוחה דאז) והן מעדותה בבית המשפט, גדר המחלוקת העובדתית בין הצדדים הוא בסופו של דבר מצומצם מאוד, ועיקרו סובב סביב אופן נפילתה של המתלוננת, כאשר על עצם החבלה שנגרמה לה אין מחלוקת והתיעוד הרפואי אף הוגש בהסכמה. לגרסת ההגנה, אירוע נפילתה של המתלוננת התרחש כלהלן: "הנאשמת הסיעה את המתלוננת לחנויות על מנת לפרוט את הכסף. באחת החנויות המתלוננת לא חזרה אל הנאשמת והמשיכה ללכת. הנאשמת קראה לה לעצור והיא לא עצרה. הנאשמת ניגשה אליה ואחזה בידה. המתלוננת אמרה שתעזוב אותה, וכאשר עזבה אותה המתלוננת נפלה" (בפרוטוקול, עמ' 3 שורה 13 ואילך).

ב.עיקר פרשת התביעה:

במהלך פרשת התביעה העידו לפניי המתלוננת, ר' וכן אחת החוקרות. כמו כן הוגשו בהסכמה מספר מוצגים, ובהם מסמכים רפואיים בעניין החבלה אשר נגרמה למתלוננת.