מדינת ישראל נ' ג'בארין

כללי

מחמוד ג'בארין, הנאשם שלפניי, נותן את הדין על מעשה עבירה, שאותו ביצע ביום 19.7.16 עת שהה בסמוך לבית דודו בכפר זלפה בשעת ליל. הוא נתפס אותה עת כשהוא נושא על גופו אקדח מסוג FN, טעון במחסנית ובה עשרה כדורי אקדח בקוטר 9 מ"מ. שוטרים הגיעו אל סמוך לבית באותה שעה וכשהבחין בהם, הנאשם החל מתרחק מהם בהליכה מהירה. השוטרים דלקו אחריו; הוא נמלט מהם בריצה לתוך הבית. בבית, נכנס הנאשם לאחד מחדרי הבית והסליק את הנשק, המחסנית והכדורים מתחת לשמיכה שהיתה מונחת על מזרן בחדר. על מעשיו הללו הוא הורשע בעבירה של נשיאת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(ב)(רישא וסיפא) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

תסקיר שירות המבחן

בעניינו של הנאשם, הוזמן תסקיר מאת שירות המבחן. ממנו למדתי, כי הנאשם הוא כבן 30, נשוי ואב ל-2 בגילאי ½1 שנים ו-3 חודשים. הוא השלים 8 שנות-לימוד בלבד, ואינו יודע קרוא וכתוב. מגיל 13 החל לעבוד כתפסן באורח עקבי. בשנת 2015 נפצע בתאונת-עבודה וכתוצאה מכך סבל משברים באגן ובגפיים העליונות. הוא לא עבד בשל כך כשנה. ביום 20.11.16 הוא שב לתפקוד תעסוקתי. עברו הפלילי נקי. בפני שירות המבחן הביע הנאשם צער על התנהלותו וטען, שמצא את כלי-הנשק, אשר נתפס ברשותו כשעתיים טרם שנעצר. הוא טען, כי פעל בהעדר שיקול-דעת בנושא לנוכח הלחץ והחרדה אשר היו מנת חלקו כתוצאה מהחזקת הנשק. בפני שירות המבחן הוא הביע עמדות שאינן נותנות לגיטימציה להגמשת גבולות החוק. לדבריו, הוא אינו עומד בקשר עם גורמים עברייניים ואינו מצוי בסכסוך עם איש. חוויית המעצר וההליך המשפטי היוו עבורו גורם לביסוס ההרתעה והביאו לחשש ממעורבות נוספת בהתנהלות מפרת-חוק. עם זאת, צוינו כגורמי סיכון לגביו העדרה של יכולת להיתמך בגורמי-תמיכה במצבי-מצוקה רגשית וכן פער בין דיווחיו אודות התנהלותו ואורח חייו לבין מעורבותו בעבירה הנדונה כאן. לאור זאת, התקשה שירות המבחן להעריך באורח מדויק יותר את הסיכון להישנות עבירה דומה ולא נתן המלצה קונקרטית, העשויה לסייע בהפחתת הסיכון.

טיעוני המדינה

בא כוחה המלומד של המאשימה, עו"ד אור-זך, עמד בטיעוניו הכתובים על חומרת המעשה ועל הסיכון המשמעותי הטמון בו; הוא עמד על כך, שבכגון דא ראוי לייחס משקל כבד לאינטרס הציבורי ולהעדיפו על-פני הנסיבות האישיות. התובע הצביע על הערך החברתי הנפגע כאן – הבטחת שלום הציבור והגנה על חיי-אדם לנוכח תרומתו של זמינות נשק למעגל האלימות. התובע סבר, שהפגיעה בערך החברתי הוא משמעותי ולנוכח הפסיקה הנהוגה הצביע על מתחם ענישה הולם הנע בין שתי שנות מאסר לבין 4 שנות מאסר. התבקשתי אפוא להטיל עליו מאסר בגדרי אותו מתחם וכן מאסר על תנאי וקנס.

טיעוני הסנגור

הסנגור המלומד, עו"ד בויראת, עתר שלא למצות את הדין עם מרשו. הוא עמד על נסיבותיו האישיות: היות אביו אדם מבוגר וקטוע גפיים כשהנאשם הוא הסועד אותו; היותו אב לשני ילדים קטנים; הבעת הצער מצדו וקבלת האחריות; היות המעצר גורם הרתעתי לגביו; ההודאה מיד בתחילת המשפט; יציבותו התעסוקתית מאז שהחל לעבוד כנער. הסנגור הפנה אל שורה ארוכה של פסקי-דין, שבהם לא הוטלו עונשי מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח במקרים שכאלה; הוא עמד על כך שלא נעשה כאן כל שימוש בנשק, אלא בהחזקתו ובנשיאתו ללא כל עבירה נלווית. לאור כל אלה ביקש הסנגור שאסתפק בהטלת עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות.

הנאשם בדברו האחרון

בדברו האחרון הביע הנאשם צער וחרטה על המעשה.