ת"פ 45048-06-14 מדינת ישראל נ' און סורטום ואח'

הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, בהתאם לסעיף 7(א) +7(ג) רישא, לפקודת סמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973.

על פי המתואר בכתב האישום המתוקן ביום 14.6.14, בסמוך לצומת סעד, החזיק הנאשם ברכב מסוג יונדאי, בסם מסוכן מסוג מתאמפטאמין במשקל של 1.886 גר' נטו, הכולל 50 יח', וזאת שלא לצריכתו העצמית.

טיעוני הצדדים

בדיון שנערך בפניי ביום 17.9.14 בו טענו הצדדים לעונש, הפנה ב"כ המאשימה לכך שעסקינן בנאשם אזרח תאילנד אשר שהה בארץ מכוח אשרת עבודה. עוד הפנה לחומרת המעשים המיוחסים לנאשם זה ובפרט לכך שהמדובר במספר רב של יחידות סם, וזאת הגם שמשקל המצטבר של הסם אינו גבוה. לדבריו, עובדה זו מלמדת כי אלו נועדו להפצה לצרכני הסמים וכי אין המדובר בשימוש לצריכה עצמית. בהתאם לתיקון 113, עתר למתחם ענישה הולם הנע בין 10 -18 חודשי מאסר בפועל. עוד עתר להטלת עונש מאסר ארוך מרתיע לצד הטלת מאסר הצופה פני עתיד וכן התחייבות להימנע מביצוע עבירות עתידיות.

מנגד, ב"כ הנאשם הפנה להודאתו של הנאשם אשר יש בה כדי לחסוך בזמן שיפוטי יקר. כמו כן, הפנה לכך שהנאשם נעדר עבר פלילי וכי זה הגיע ארצה נוכח מצוקה כלכלית. כמו כן, זה ביקש לתן הדעת לכך שמעצרו של נאשם קשה יותר מביתר המקרים נוכח כך שעסקינן בנתין זר אשר נעדר מעטפת משפחתית אשר יש בה להקל במעט על המאסר. מעבר לכך, ציין כי בעקבות המעצר חרב עולמו של הנאשם שכן, הלה איבד את מקום עבודתו ואף עלול בעקבות ההרשעה להיות מגורש מהארץ. אשר לנסיבות ביצוע העבירה- ציין כי עסקינן בסם בו משתמשים הפועלים התאילנדים על מנת להמריץ את כוחם בעבודה רבת השעות. מעבר לכך, טען כי הסמים שנמצאו אינם שייכים לנאשם אלא כי אם לאדם אחר אשר התקשר אליו באותו מועד ומסר לו את החבילה על מנת שהנאשם יעבירה הלאה. בנסיבות אלו, עתר להסתפק בימי מעצרו. הנאשם ביקש להוסיף על דברי בא כוחו ומסר כי הוא מתחרט על מעשיו. עוד הוסיף כי הנו בן 40 וכי יש לו ילדה בת 6.

מתחם הענישה ההולם

על פי סעיף 40ג (א) לחוק העונשין, בקביעת מתחם העונש בהתאם לעקרון ההלימה, על בית המשפט להתחשב "בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה".

הערך החברתי המוגן העומד בבסיס עבירות הסמים הינו בראש ובראשונה בריאות הציבור. בתי המשפט חזרו רבות על הצורך במיגור עבירות אלו וזאת בכל שלבי מערך הפצת הסם, החל בשימוש עצמי וכלה בעבירות הסחר החמורות. עבירות אלו לרוב מלוות ואף יוצרות עבירות נוספות וזאת בשל הצורך העז והבלתי נשלט, למצער, להשיג את אותה מנת סם. אפנה לדבריו של כב' השופט א' שהם בע"פ 3117/12 ארביב נ' מדינת ישראל (6.9.12) לעניין הנזקים שנגרמים בעקבות עבירות הסמים:

"בית משפט זה עמד, לא אחת, על חומרתן היתירה של עבירות הסמים, ועל ההשלכות הקשות שיש לשימוש בסם על גופו ועל נפשו של המשתמש"