ת"פ 44918-12-14 מדינת ישראל נ' דעיס(עציר)

הנאשם מלין, כי הגשת כתב האישום נגדו מהווה התנהגות משפטית מפלה מטעמה של המאשימה. לדבריו, היקפן של הקריאות הגזעניות והאלימות במרחבי המרשתת גדולה היא עד מאד, אך המאשימה בחרה לטפל בקריאות שמקורן במגזר הערבי בלבד, והניחה ללא טיפול קריאות אחרות שמקורן במגזרים אחרים.

אפליה זו, כך לשיטתו, מעלה טענה של "הגנה מן הצדק" אשר יש בה כדי להביא לביטולו של כתב האישום שלפניי.

הנאשם תומך יתדותיו בקובץ הודעות אשר נלקחו, נגזרו והובאו מכלי התקשורת השונים ברחבי המרשתת, ואשר לפיהן אמירות גזעניות שכאלו אכן נאמרו, אולם לא זכו לכל מענה משפטי מטעמן של רשויות האכיפה, ומכאן טענתו האמורה לעיל.

המאשימה בתגובתה גורסת, כי לא הוכחה כל אכיפה בררנית, באשר לא הורם הנטל הראייתי המלמד כי מדובר באכיפה "שרירותית וחסרת הצדקה", וכי מעבר לחזקת החוקיות הקיימת אצל רשויות האכיפה, הרי שיש בידי המאשימה מרווח פעולה רחב להפעלת שיקול דעתה בכל הכרוך בקביעת סדרי העדיפויות באכיפת הדין הפלילי.

לגופם של דברים, גורסת המאשימה כי דווקא מאסופת הציטוטים שהוגשה על ידי הנאשם, ניתן ללמוד כי חלק מהמפרסמים נחקרו, חלקם נעצרו, נגד חלק אחר מהם הוגש כתב אישום, ונגד חלק מעט יותר ובמקרים קיצוניים, הוגשה אף בקשה לעצרם עד לתום ההליכים המשפטיים, כל מקרה לפי חומרתו ולפי מהותו.

כבר עתה ייאמר, כי דינה של הבקשה להידחות, הן מן הטעם המהותי והן מן הטעם הראייתי- כמותי.

הנאשם לא עמד בנטל ההוכחה הנדרש. אין בצירופם לבקשה של אוסף כתבות אינטרנט, קובץ טוקבקים, ושורת מאמרים מסיתים כדי ללמד על זהות המפרסם, על מהות הפרסום, ובמיוחד על ה"טיפול המשפטי" שהעניקו הרשויות לכל מקרה ומקרה.

יש להזכיר, כי על אף נפוצותה של טענת "הגנה מן הצדק", אין מדובר בטענה פופוליסטית, אלא בטענה משפטית שיש להוכיחה ולבססה באמצעות כלים המשתייכים לתחום המשפטי.

הדבר לא נעשה, ולא רק שלא נעשה אלא גם שלא נבדק עד תומו, וחבל שכך. מתגובת המאשימה אני למד כי חלק מ"ראיותיו" של הנאשם לביסוס בקשתו, מלמדים את ההיפך הגמור מאשר נאמר בכותרתה של הבקשה, האכיפה אכן בוצעה, והיא אינה בררנית, ומשכך נתמוטטה לה הבקשה בקול רעש גדול.