ת"פ 4472-10-15 מדינת ישראל נ' עותמאן(עציר)

רקע

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום בשני אישומים בעבירות כדלקמן:

   • התפרצות למקום מגורים כדי לבצע עבירה, לפי סעיף 406 (ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק").

   • גניבה, לפי סעיף 384 לחוק.

   • כניסה לישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב- 1952.

2. על-פי המתואר בחלק הכללי לכתב האישום, עבד הנאשם אצל המתלוננת בעבודות משק בית במשך 8 חודשים עובר למועדים המצוינים בכתב האישום. על פי עובדות האישום הראשון ביום 9.6.15, עת שהה הנאשם בישראל שלא כדין, התקשר הנאשם לטלפון בדירת המתלוננת וזאת כדי לבדוק האם המתלוננת נמצאת בדירה. משהבין הנאשם כי המתלוננת אינה בדירה, התפרץ הנאשם לדירה בכך שפתח את דלת הכניסה וגנב 150 ₪ מארנקה של המתלוננת. על פי המתואר באישום השני, כחודש עובר ליום 10.6.15, עת שהה הנאשם שלא כדין בישראל, פרץ לדירתה של המתלוננת בכך שפתח את דלת הכניסה וגנב סכום כסף של 100 ₪ מארנקה של המתלוננת.

   טיעוני הצדדים

3. לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד מאור לונדנר, הנאשם יליד 1970, נעדר עבר פלילי. הנאשם ניצל את היותו בישראל באופן לא חוקי לביצוע עבירות. הערך המוגן בעבירות השב"ח הינה פגיעה בריבונות המדינה וביכולתה לפקח על הבאים בשעריה. הערכים המוגנים בעבירות ההתפרצות והגניבה הינם פגיעה בפרטיותו של אדם, בתחושת בטחונו ובקניינו. אירועים מסוג זה עלולים להסלים ולהסתיים בתוצאות חמורות. מתחם העונש בעבירות התפרצות נע בין 12 ל- 24 חודשי מאסר, ואולם במקרה דנן מדובר גם בעבירות נלוות ועל כן מתחם העונש הראוי לכל אחד מהאירועים הינו בין 12 ל- 30 חודשי מאסר. אמנם מדובר בנאשם ללא עבר פלילי אשר הודה ונטל אחריות, ואולם מדובר בשני אירועים אשר בוצעו בהפרש של חודש. על כן עתר ב"כ המאשימה להשית על הנאשם מאסר בפועל ועונשים נלווים.

4. לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד גדי ציון, הנאשם כבן 45, נשוי ואב ל- 5 ילדים ורעייתו בהריון בחודש השמיני. מדובר במקרה חריג ולא בתיק התפרצות רגיל. הנאשם נתפס במקרה כאשר כבר היה מעבר לקו הירוק ולקח אחריות למעשיו כבר באותה עת והביע חרטה. רוב עובדות כתב האישום מבוססות על הודאתו במשטרה. מאז יום מעצרו לא ראה את משפחתו אשר נמצאת בשטחים. הנאשם קיבל אישורי שהייה ועבודה בארץ לתקופות קצובות. באותה עת לא היה לו אישור, הוא התגורר במקום נטוש. הוא התקשר כדי לוודא שהמתלוננת אינה בבית ועל כן לא ניתן לטעון לפוטנציאל להסלמת האירוע. הנאשם נכנס לביתה של המתלוננת כדי להתקלח והוא הביא עימו מגבת כדי שלא לגעת בחפציה של המתלוננת. המתלוננת מסרה כי בארנק היה בין 600 ל- 700 ₪ ואולם הנאשם לקח רק בין 100 ל- 150 ש"ח. אם מטרת הכניסה היתה גניבה, היה הנאשם לוקח את כל הסכום. הוא לא נגע בשאר החפצים בבית. המתלוננת כלל לא ידעה על הכניסה הראשונה ועל כך שלקח 150 ₪ אילמלא היה הנאשם מודה בכך.

5. הנאשם הביע חרטה על מעשיו. תיאר כי נכנס לבית כדי להתקלח ולקח את הכסף כדי שיהיה לו ממה להתקיים. תיאר כי ממתינים לו 5 ילדים ורעייה, המטפלת בהם לבדה, שהינה הרה ועתידה ללדת עוד כחודש.