ת"פ 44495-10-13 מדינת ישראל נ' סלימאן ואח'

לפי כתב האישום נאשמת 1 הינה חברה בע"מ העוסקת בעבודות עפר ורשומה כעוסק מורשה. נאשם 2 הינו המנהל הפעיל של חברה זו בתקופה הרלוונטית, בשנת המס 2012. על אף חובתם לא הגישו הנאשמים במועד דוחות תקופתיים לחודשים נובמבר ודצמבר 2012, ובכך לא העבירו את כספי המע"מ וגרמו לפגיעה בקופה הציבורית.

לנוכח האמור, הורשעו הנאשמים, על פי הודאתם, ב – 2 עבירות של אי הגשת דו"ח מע"מ, לפי סעיף 117 (א)(6) לחוק מע"מ, ונאשם 2 אף מכוח סעיף 119 לחוק מע"מ.

בטיעוניו לעונש, הדגיש ב"כ המאשימה כי עסקינן בקבלן פעיל משנת 2009, הממשיך כיום לעסוק כעצמאי. הדוחות נשוא כתב האישום הוגשו כדוחות אפס. בגין חוב בסך 300,000 ₪, שילמו הנאשמים לרשויות מע"מ סך של 100,000 ₪. לדבריו, כנגד הנאשם 2 תלוי ועומד כתב אישום נוסף ולאחר בחינתו, עמדת המאשימה כיום הינה כי בתיק דנן הוסרו המחדלים. לכן, עותרת המאשימה ביחס לנאשמת 1 לקנס כספי, ובאשר לנאשם 2 לעונש של מאסר על תנאי קצר מאוד וללא קנס.

הסנגור טען כי האמור בכתב האישום הינו תולדה של קשיים כלכליים אליהם נקלעו הנאשמים. לנאשם 2 חובות של מיליוני ₪ והוא מצוי בהליכי פשיטת רגל. הנאשם 2 הודה במיוחס לו ולנאשמת 1 ולקח אחריות על מעשיו, ואף שילם סכום נכבד. לכן סבור הסנגור כי ניתן להסתפק בקנס מזערי לחברה – נאשמת 1. ביחס לנאשם 2 לא עתר הסנגור לעונש כלשהו.

יובהר, כי לבקשת הסנגור, דחיתי את מועד מתן גזר הדין כדי לאפשר לו לשקול צירוף התיק הנוסף התלוי ועומד כנגד הנאשם 2 לתיק זה, אך הסנגור בחר שלא לעשות כן.

מדיניות הענישה הנהוגה בנסיבות דומות מחייבת הענקת בכורה לפגיעה החמורה בקופה הציבורית על ידי מי אשר אינם נושאים בנטל תשלומי המס, ולמעשה מכבידים אף על אזרחים המקפידים לעשות כן.

סבורני, כי עמדת המאשימה הינה עמדה ראויה. עמדה זה מגלמת בחובה הן את חומרת העבירה והפגיעה באינטרס הציבורי, והן את נסיבותיו המקלות של מקרה זה והעובדה כי הנאשמים למעשה הסירו מחדליהם.

לנוכח האמור, אני גוזר על הנאשמים, יחד ולחוד: