ת"פ 43911-07-15 מדינת ישראל נ' ש.

הנאשם הורשע ע"פ הודאתו בכתב האישום המתוקן, בעבירה של תקיפת בת זוג, ובעבירה של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה של ממש, בניגוד להוראות סעיפים 382 (ב) ו- 382 (ג) לחוק העונשין תשל"ז 1977. 

1. כעולה מכתב האישום המתוקן בו הורשע הנאשם, ביום 18.7.15 הוא תקף את בת זוגו בכך שהכה אותה בחגורה בעלת אבזם, וגרם לה המטומות במותן, ברגל ביד ובכתף. ארבעה ימים קודם לכן, ביום 14.7.15, תקף הנאשם את בת זוגו ברכב, בנוכחות בתם בת השש, בכך שהדף את פניה בידיו.

2. מתחם העונש ההולם בהתאם לתיקון 113 לחוק העונשין, שומה על בית המשפט לקבוע קודם את מתחם העונש ההולם את העבירה, בהתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה, במדיניות הענישה הנהוגה, ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. המאשימה טענה כי יש להחמיר בעבירות של אלימות במשפחה ולכן טענה למתחם ענישה שבין שלושה חודשי מאסר ל-18 חודשי מאסר.

3. כל עבירת אלימות, שיש בה פגיעה בגופו של אדם אחר, היא עבירה חמורה. פגיעה במרקם העדין של היחסים בין בני זוג, יש בה חומרה ייחודית, ולא בכדי קבע המחוקק כפל עונש, שעה שעבירת האלימות מבוצעת כלפי בן זוג. אין ספק כי עבירות של אלימות במשפחה הן רעה חולה, ובתי המשפט קבעו לא אחת כי יש להחמיר בענישה בעבירות אלה.

4. בענייננו, לא מדובר במעידה חד-פעמית, אלא בשני אירועי אלימות בהפרש של ארבעה ימים. אם התקיפה ביום 14.7.15 היתה מינורית יחסית, וכללה הדיפה של המתלוננת בפניה, הרי שאירוע האלימות השני, ביום 18.7.15, של הכאת המתלוננת באמצעות חגורה עם אבזם, וגרימת חבלות של ממש בכל חלקי גופה – הוא אירוע חמור שלא ניתן להקל בו ראש.

5. לאחר שאני מביא בחשבון את נסיבות העבירות בהן הורשע הנאשם, על רקע מגמת הפסיקה להחמרה בעבירות אלימות במשפחה, נראה לי כי מתחם העונש ההולם מחייב גם מאסר בפועל, ועומד בין חודש מאסר ועד לשנת מאסר בפועל.

6. גזירת הדין בתוך מתחם העונש ההולם בתוך מתחם העונש ההולם, על בית המשפט לגזור את עונשו של הנאשם בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה, אלא אם מצא לנכון לחרוג ממתחם העונש ההולם משיקולי שיקום או משיקולי הגנה על הציבור.

7. תסקירי שירות המבחן

   • התסקיר הראשון מיום 7.6.16, היה בעייתי. התסקיר הדגיש כי הנאשם הודה בביצוע העבירה, אולם הוסיף וטען כי דווקא המתלוננת היא הנוהגת באלימות ומגישה תלונות שווא. המתלוננת תיארה אלימות מתמשכת. שירות המבחן ערך נסיון טיפולי, אולם שיתוף הפעולה של הנאשם היה חלקי, והוא לא לקח אחריות על דפוסי ההתנהגות האלימים שלו. בנסיבות אלה, נמנע שירות המבחן מכל המלצה טיפולית, והמליץ על ענישה בדרך של מאסר בעבודות שירות.