ת"פ 42889-10-11 מדינת ישראל נ' ד.

  בפתח הכרעת הדין אני מודיעה, כמצוות סיפת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] התשמ"ב-1982 על זיכוי הנאשם, מחמת הספק, מכל העבירות שיוחסו לו בכתב האישום.  להלן נימוקי: 

• על פי עובדות כתב האישום, היה הנאשם, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, הבעלים או המחזיק של כלב מסוג אמסטף מנומר (להלן: "הכלב").

  בתאריך 19.9.07 סמוך לשעה 19:00 טייל הקטין א.ג, יליד 1995 (להלן: "הקטין" או "המתלונן"), עם כלבו ברחוב אלמגור בתל אביב.

  בעת שהקטין התכופף וחיבק את כלבו, רץ לפתע הכלב לכיוונו התנפל עליו ועל כלבו ונשך את הקטין בידו.

  כתוצאה מהאמור לעיל נגרמו לקטין 7 סימני נשיכה עמוקים בשורש גב כף יד ימין ונפיחות והוא נזקק לטיפול רפואי.

  בגין אירוע זה מיוחסת לנאשם, בפרק הוראות החיקוק, עבירה של אי נקיטת צעדי זהירות בחיה, על פי סעיף 338(6) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), בטענה שביצע מעשה בדרך נמהרת או רשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה, בכך שלא נקט אמצעי זהירות מפני סכנה מסתברת הכרוכה בחיה שבהחזקתו.

   

  כתב האישום ממשיך ומתאר אירוע נוסף שהינו תולדה של האירוע הראשון ולפיו למקום הגיעה אמו של הקטין, גב' ג.י. (להלן: "המתלוננת") וביקשה מהנאשם שהחזיק את הכלב, ומאחותו ר. (להלן: "ר.") אשר החזיקה כלב אמסטף אחר, שלא יעזבו את המקום עד שתגיע משטרה. רנית הסתובבה והחלה ללכת מהמקום, והמתלוננת תפסה אותה בכתפה ואמרה לה שהיא לא זזה מפה.

  בתגובה התנפל הנאשם על המתלוננת ותקף אותה בכך שהכה באגרופים בפניה ואיים עליה כי יהרוג אותה וזאת בכוונה להפחידה או להקניטה.

  כתוצאה מהתקיפה האמורה לעיל נגרמו למתלוננת זעזוע מוח ושריטה באישון העין המהווים חבלה של ממש.

   

  על מעשיו אלה מיוחסות לנאשם, בפרק הוראות החיקוק עבירות של איומים – על פי סעיף 192 לחוק העונשין ותקיפה הגורמת חבלה ממשית – על פי סעיף 380 לחוק העונשין.

   

• במענה לכתב האישום כפר הנאשם מחוסר ידיעה בנשיכה ובחבלה שנגרמו לקטין ובכל מקרה טען כי באותה התקופה כלל לא היה לו כלב.

  הנאשם הכחיש גם את המיוחס לו באירוע השני וכפר בעובדות לפיהן אמו של הקטין – המתלוננת - הגיעה למקום וביקשה ממנו ומאחותו רנית שלא יעזבו את המקום עד שתגיע משטרה, וכן בטענה כי תקף את המתלוננת או איים עליה. לטענתו המתלוננת היא זו שתקפה את רנית.

• עם תום פרשת התביעה העלתה באת כוח הנאשם את הטענה, שאין להשיב לאשמה.