ת"פ 42889-10-11 מדינת ישראל נ' ד.

בתאריך 19.9.07 סמוך לשעה 19:00 טייל הקטין א.ג, יליד 1995 (להלן: "הקטין"), עם כלבו ברחוב אלמגור בתל אביב.

בעת שהקטין התכופף וחיבק את כלבו, רץ לפתע לכיוונו כלב מסוג אמסטף מנומר (להלן: "הכלב"), התנפל עליו ועל כלבו ונשך את הקטין בידו. כתוצאה מהאמור לעיל נגרמו לקטין 7 סימני נשיכה עמוקים בשורש גב כף יד ימין ונפיחות והוא נזקק לטיפול רפואי.

לטענת המאשימה הנאשם הוא בעליו של הכלב ועל כן מייחס לו כתב האישום ביצוע עבירה של אי נקיטת צעדי זהירות בחיה, על פי סעיף 338(6) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), בטענה שביצע מעשה בדרך נמהרת או רשלנית שיש בה כדי לסכן חיי אדם או לגרום לו חבלה בכך שלא נקט אמצעי זהירות מפני סכנה מסתברת הכרוכה בחיה שבהחזקתו.

על פי עובדות כתב האישום, בהמשך לאמור לעיל, הגיעה אמו של הקטין, גב' ג.י. (להלן: "המתלוננת") למקום, וביקשה מהנאשם שהחזיק את הכלב, ומאחותו רנית לוזון (להלן: "רנית") אשר החזיקה כלב אחר, שלא יעזבו את המקום עד שתגיע משטרה.

רנית הסתובבה והחלה ללכת מהמקום, והמתלוננת תפסה אותה בכתפה ואמרה לה שהיא לא זזה מפה.

בתגובה התנפל הנאשם על המתלוננת ותקף אותה בכך שהכה באגרופים בפניה ואיים עליה כי יהרוג אותה וזאת בכוונה להפחידה או להקניטה.

כתוצאה מהתקיפה האמורה לעיל נגרמו למתלוננת זעזוע מוח ושריטה באישון העין המהווים חבלה של ממש.

על מעשים אלה המיוחסים לנאשם מואשם הנאשם בעבירות של איומים, על פי סעיף 192 לחוק העונשין ושל תקיפה הגורמת חבלה ממשית, על פי סעיף 380 לחוק העונשין.

במענה לכתב האישום כפר הנאשם במיוחס לו בכתב האישום וטען, באמצעות באת כוחו שלא היה לו כלל כלב באותה תקופה.

כפר מחוסר ידיעה בנשיכה והחבלה.

הכחיש שאמו של הקטין הגיעה למקום וביקשה ממנו להחזיק את הכלב וממנו ומאחותו שלא יעזבו את המקום עד שתגיע משטרה.

הכחיש שתקף את המתלוננת או איים עליה וטען שהמתלוננת היא זו שתקפה את אחותו.