ת"פ 42217-01-11 מדינת ישראל נ' ביגל

ביום 29.3.13 ניתן גזר דין בעניינה של המבקשת, ובין היתר הוטל עליה תשלום קנס בסך 7,000 ₪ ופיצוי בסך 33,437 ₪ למשיבה 2 חברת "סאן טורס השכרת רכב בע"מ" בה עבדה (להלן: "החברה הנפגעת").

ביום 28.10.13 ניתן פסק דין בת"א 28963-08 בהליך שבין המבקשת לחברה הנפגעת, ובו נקבע כי בנוסף לחיובים הכספיים בהליך הפלילי תשלם המבקשת לחברה הנפגעת הוצאות משפט בסך 3,000 ₪, ואם לא תעמוד בתשלומים המתחייבים מכוח פסק הדין תשלם סך של 6,000 ₪.

המבקשת שילמה באופן מלא את הקנס בסך 7,000 ₪, וכן שילמה את הפיצוי בסך 33,437 ₪ באמצעות הערבות הבנקאית בשווי 36,000 אשר הייתה מופקדת בקופת בית המשפט והועברה ישירות לחשבון הבנק של החברה הנפגעת לטובת תשלום הפיצוי בהתאם להסכמות הצדדים בהליך האזרחי. הצדדים לא מסרו הודעה למרכז לגביית קנסות על הסדרת הפיצוי, וכספים ששילמה המבקשת על חשבון הקנס הועברו בהתאם להוראות הדין לתשלום פיצוי.

על עובדות אלה אין מחלוקת.

לאחר מכן נמסר למבקשת מהמרכז לגביית קנסות כי הקנס בסך 7,000 ₪ לא שולם ואף צבר תוספת פיגורים בסך 3,850 ₪, כמו כן הוטל עיקול על רכבה של המבקשת.

המאשימה, כמשיבה פורמאלית, אישרה כי אכן נעשתה טעות בגינה סכום הקנס ששולם הועבר אף הוא לחברה הנפגעת, וזאת בנוסף לכספי הפיצוי שקיבלה. כמו כן הודיעה כי העיקול על רכבה של הנאשמת הוסר וכי יוקפאו הליכי גביית הקנס עד לתום בירור העניין.

החברה הנפגעת, המשיבה המהותית, אישרה את העובדות, והתייחסה לחיובים בהליך האזרחי שלא שולמו ובהם סכום של 3,000 ₪ בגין הוצאות משפט. כמו כן הודיעה כי אם יוחזר לנאשמת מלוא הסכום בסך של 7,000 שקלים, אז למעשה לא שילמה את הוצאות המשפט אשר הוטלו עליה באופן שיחייב אותה תשלום סכום נוסף של 6,000 שקלים בהתאם לפסק הדין האזרחי, כסנקציה בגין אי עמידה בתשלומים.

בתגובה הודיעה הנאשמת כי שילמה לחברה הנפגעת פיצוי בסך 36,000 כאשר גובה הפיצוי אשר הוטל עליה במסגרת גזר הדין עומר על 33,437 ₪ בלבד, כך שההפרש מכסה כמעט לגמרי את הוצאות המשפט בסך 3,000 ₪ שהוטלו עליה במסגרת התיק האזרחי, למעט 563 שקלים בלבד אשר לא שולמו.

בית משפט זה מוסמך לדון רק בהיבטים הנובעים מן ההליך הפלילי, היינו להדרש לחיובים שהוטלו על המבקשת על ידי המרכז לגביית קנסות בקשר לגזר הדין ומידת ההצדקה בהטלתם, ולהדרש להליכי גבייה ואמצעי גבייה שננקטו מולה.