ת"פ 41769-12-09 מדינת ישראל נ' אטיאס

במועד הרלוונטי לכתב האישום היה קיים סכסוך כספי בין הנאשם לבין שלמה בן דב (להלן: "המתלונן"), על רקע חוב כספי שחב המתלונן לנאשם.

ראוי לציין כי המתלונן הכחיש בעדותו בבית המשפט את קיומו של החוב הכספי – עובדה המהווה חלק מהמסגרת הכללית של כתב האישום – מה שלא מנע מהמאשימה לבקש בסיכומיה לקבל ולאמץ אותה כעובדה מוכחת.

על רקע הסכסוך הכספי המתואר הוגשו, למשטרה, תלונות נגד הנאשם, על ידי המתלונן ובתו, ליאת בן דב, שבאותה עת עבדה במקצועה כעורכת דין במשרד עורכי דין (להלן: "המתלוננת"), אשר מצאו ביטוין בכתב האישום שלפניי המחזיק שלושה אישומים.

האישום הראשון מייחס לנאשם ביצוע עבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק, על פי סעיף 30 לחוק הבזק תשמ"ב-1982 ואיומים על פי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

כאן המקום לציין כי בסיכומיה ביקשה ב"כ המאשימה שלא להרשיע את הנאשם בעבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק, בהיותה כפל עבירה לעבירת האיומים.

על פי עובדותיו של אישום זה, התקשר הנאשם בתאריך 26.8.07, בשעות הצהרים, למתלוננת, ששהתה באותה עת במשרד בו הועסקה, ודרש להיפגש עמה. משסירבה, הציג עצמו בפניה בשמו, שאל מדוע השיקים שלו חוזרים ואיים עליה שיגיע למשרד בו עבדה ולביתה ויפגע בה.

האישום השני מייחס לנאשם ביצוע עבירה של הסגת גבול פלילית, על פי סעיף 447(א) לחוק העונשין.

על פי עובדותיו של אישום זה הגיע הנאשם בתאריך 10.9.07 בשעה 23:00 לביתו של המתלונן והחל לדפוק בחוזקה על דלתו.

המתלונן פתח בפניו את הדלת, אך משראה את הנאשם ניסה לסגור בפניו את הדלת, כשהנאשם מנסה בכוח להיכנס לדירה על מנת להטריד או להקניט את המתלונן.

האישום השלישי מייחס לנאשם ביצוע עבירה של איומים, על פי סעיף 192 לחוק העונשין.

על פי עובדותיו של אישום זה בתאריך 17.1.08 סמוך לשעה 11:30 הגיע הנאשם למשרדה של המתלוננת, הודיע לה שהיא חייבת להסדיר את החוב בגין 3 שיקים שניתנו לו על ידי אביה, שאם לא כן יגיש נגדה תביעה ותלונה בלשכת עורכי הדין. דקות ספורות לאחר שעזב את משרדה שב למקום, חזר על דבריו והוסיף עליהם דבר איום כשאמר לה שאם לא תעשה כן "לא יהיו לה חיים", כשנשאל על ידי המתלוננת האם מדובר באיום השיב שזה יותר מכך.