מדינת ישראל נ' פלוני

בית המשפט מודיע על זיכוי הנאשם, מכל המיוחס לו בכתב אישום זה.

רקע

1.כתב האישום כנגד הנאשם, אוחז שישה אישומים, המייחסים לו מספר עבירות של תקיפת בת זוג– לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), וכן מספר עבירות איומים – לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

האישום הראשון, מפרט איומים בהם נקט הנאשם כנגד אשתו פלונית (להלן: "המתלוננת"), ביום 12.3.16 בשעה 17:00 לערך, תוך שהצמיד בקבוק בירה לצווארה ואמר, בין היתר, שישחט אותה. באותן נסיבות, אמר הנאשם לבנותיהם שילכו לישון ובוקר "אין אמא". בהמשך, המשיך הנאשם באיומים כלפי המתלוננת, באומרו שישחט אותה.

האישום השני, מתאר מקרה מיום 11.3.16, בו הצמיד הנאשם בקבוק בירה לצווארה של המתלוננת ואיים שישחט אותה ואת אמה.

האישום השלישי, מייחס לנאשם את חניקת המתלוננת בצווארה באמצעות ידיו, כשבועיים עובר ליום 13.3.16.

האישום הרביעי, מפרט איומים כנגד המתלוננת ביום 18.2.16, בעודה מבשלת ולעיני בנותיהם, בכך שאמר לה שהוא מעדיף לשחוט אותה. בנסיבות אלה, ניתק הנאשם את החשמל ואת הגז במטבח הבית ודחף את המתלוננת מהמטבח אל עבר הסלון. כשהמתלוננת פרצה בבכי, איים הנאשם בכך שאמר שאינו מפחד מאף אחד ורוצה לראות מי יתקשר ויציל אותה. למחרת, בסמוך לשעה 03:00, העיר הנאשם את המתלוננת ואיים שישחט אותה ויזרוק אותה בפח.

האישום החמישי, מייחס לנאשם את חניקת המתלוננת באמצעות הידוק צעיף שהיה סביב צווארה, עד שנפלה והתעלפה, זאת כחודש עובר ליום 13.3.16.

האישום השישי, מתאר מקרה שאירע מספר חודשים עובר ליום 13.3.16, במהלכו הנאשם היכה את המתלוננת במכות אגרוף בראשה ובכל חלקי גופה, ואף איומים בדרך של הצמדת סכין לצווארה.

2.הנאשם כפר במיוחס לו, ולפיכך נשמעו ראיות.

במהלך פרשת התביעה, העידו המתלוננת, אחותה ארגיטו מולנך (להלן: "האחות ארגיטו"), אחות נוספת בשם קאסאיה ברהנו (להלן: "האחות קאסאיה"), אמה של המתלוננת אנאנה לגסה (להלן: "האם אנאנה"), והשוטר אגנוי מוגס – אשר ערך דו"ח פעולה ודו"ח מעצר. בנוסף, הוגשו בהסכמה מסמכים שונים, ובהם הודעות הנאשם, דו"ח עימות בין הצדדים, מזכרים שונים, וצילום הודעות מסרון.

במהלך פרשת ההגנה, העיד הנאשם בעצמו.

טיעוני הצדדים

3.המאשימה טענה, כי ניכר שהמתלוננת לוקה בתסמונת האישה המוכה, מתנהלת בחוסר ביטחון ובפחד, ונוהגת לשתוק לאורך שנים בהן חיה תחת אלימות מצד הנאשם. בנוסף, מדובר באישה תמימה, המתקשה בשפה העברית, התקשתה בהבנת השאלות, אינה מבינה קרוא וכתוב, עדה חלשה אשר קשיה ניכרו במהלך עדותה. לפיכך, טענה המאשימה כי על בית המשפט לבחון את עדות המתלוננת בהתאם להשפעת מצבה השכלי, קרבתה המשפחתית אל הנאשם, מספר המקרים המיוחסים, ומשך התקופה, אשר עלולים להשפיע על חוסר פרטים בעדותה, אך אין בכך להטיל ספק במהימנותה.