ת"פ 40838-03-14 מדינת ישראל נ' א. הדר שרותים וניקיון איצקוביץ בע"מ ואח'

בישיבת ההקראה, שהתקיימה בפניי ביום 29.12.2015, הורשע הנאשם, על פי הודאתו, בעבירות של אחריות נושא משרה, עבירה על סעיפים 2(א) ו-10א יחד עם סעיפים 20,21 לחוק העסקת עובדים ע"י קבלני כוח אדם, התשנ"ו 1996 (להלן – "חוק קבלני כוח אדם " או "החוק").

כל אחד מהצדדים טען בפניי לעונש.

ב"כ המאשימה טען כי העבירה בוצעה בתקופה בת 8 חודשים, באופן המגבש 8 עבירות עצמאיות, והפנה להלכת חדוות הורים לעניין הצטברות העונשים. עוד הפנה, לעניין החשיבות ברישוי ובהסדר הרגולטורי שקבעה המדינה ביחס לקבלני כוח אדם ו/או קבלני שירות, לע"פ 23/07, מדינת ישראל נ' תנופה שירותי כוח אדם, מיום 27.10.08 וטען כי הדברים רלוונטיים גם לענייננו.

ב"כ המאשימה הוסיף, כי תכליתה החוק נועדה להגן על ציבור עובדים שעל פי רוב נמצאים בקרב העובדים המוחלשים במשק.

ביחס לפירוקה של הנאשמת 1, ציין צו החיסול ניתן במסגרת הליך של פירוק מרצון, דהיינו הליך בשליטתו של נאשם 2 כ-3 שנים לפחות לאחר מועד ביצוע העבירות שבוצעו, המפורטות בכתב האישום, כך שהלכה למעשה במצב המשפטי היום לא ניתן להעמיד לדין את הנאשמת 1.

באותו הקשר הפנה לסעיף 20 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – "חוק העונשין") הקובע עונש של כפל קנס לנושא המשרה מהעונש שהוטל על המעסיקה עצמה, וגם בכך הביע למעשה המחוקק את דעתו למשקל ולמעורבות של נושא המשרה, בכל מה שקשור לעבירות של הפרת חובת רישוי.

לעניין מתחם הענישה, טען כי משדובר ב-8 עבירות, העונש המקסימאלי ביחס לנאשם 2 בהינתן צו של 29,200 לעבירה לפי סעיף 61(א(2) לחוק העונשין, הוא קנס מצטבר בסך של 233,600 ₪ וכי המאשימה מבקשת כי יוטל עליו קנס כספי במתחם שנע בין 30%-50% מהקנס המקסימאלי.

עוד ביקשה לחייב את הנאשם לחתום על התחייבות לפי סעיף 72 לחוק העונשין, למשך 3 שנים מיום מתן גזר הדין, שלא לעבור עבירה על חוק העסקת עובדים ע"י קבלני כוח אדם, כאשר ההתחייבות תעמוד על סכום הקנס המקסימאלי.

ב"כ הנאשם טען כי מדובר בקבלן שירות שבמשך 30 שנה עסק באותו תחום ומעולם לא נזקק לאינטראקציה עם משרד הכלכלה כדי לקבל רישיון.