מדינת ישראל - פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי) נ' תמימי (עניינו הסתיים) ואח'

בהתאם להוראת סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב -1982, אני מודיעה כי החלטתי לזכות את נאשם 2 (להלן: הנאשם), מחמת הספק, מהעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, למעט עבירה של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: החוק).

רקע

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק, עבירה של החזקת נכס חשוד כגנוב לפי סעיף 413 לחוק ועבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק.

    

2. על פי עובדות כתב האישום, ביום 7.7.17, בזמן שאינו ידוע במדויק למאשימה שבין השעה 22:00 לבין השעה 11:00 למחרת היום, נגנב קטנוע מסוג קואנג יאנג טיו, שמספרו 16-258-79 (להלן: הקטנוע) אשר בבעלותו של דאוד סייאד, וזאת מפתח ביתו שבשכונת א-טור בירושלים. ביום 8.7.17 בסמוך לשעה 15:30, צעדה א', ילידת 1997 (להלן: המתלוננת), על מדרכה ברחוב חיים יסקי לכיוון שדרות צ'רצ'יל שבירושלים (להלן: המקום), בעודה מחזיקה בידה השמאלית מכשיר טלפון נייד מסוג "אייפון 7". באותה עת, הגיעו הנאשמים באמצעות הקטנוע למקום, בעודם נוסעים בניגוד לכיוון תנועת כלי הרכב, כשנאשם 1 נוהג את הקטנוע ונאשם 2 יושב מאחוריו. משהבחינו הנאשמים במתלוננת, האט נאשם 1 את מהירות נסיעתו, ירד נאשם 2 מעל הקטנוע וניגש בהליכה למתלוננת כשגבה מופנה אליו, בעוד נאשם 1 נוסע באיטיות על הקטנוע במקביל אליו. או אז, משך נאשם 2 את מכשיר הטלפון הנייד מידה של המתלוננת ועלה על הקטנוע. בתגובה, נעמדה המתלוננת מול הקטנוע וחסמה את דרכם של הנאשמים בגופה. נאשם 1 החל בנסיעה לכיוונה של המתלוננת שנשענה על הקטנוע, שם ידו על פניה של המתלוננת ודחף אותה הצידה. הנאשמים נמלטו מהמקום בנסיעה בקטנוע.

    

   בהמשך, ובחלוף מספר דקות, איתר השוטר שרון טלקר, אשר נסע בניידת משטרתית גלויה (להלן: השוטר שרון), את הקטנוע ועליו הנאשמים נוסע בסמוך לכיכר ראס אל-עמוד שבירושלים. השוטר שרון חסם מסלול הנסיעה של הקטנוע וצפר לו לעצור. משהבחין נאשם 1 בחסימה האט את מהירות הנסיעה, אך כשהתקרב לניידת האיץ בפתאומיות את מהירותו. כתוצאה מכך, התנגש הקטנוע בדופן הימין של הניידת, החליק ונפל על הרצפה יחד עם הנאשמים שמעליו. מיד, קם נאשם 2 על רגליו ונמלט מהמקום. השוטרים תימור הנו ואכרם חטיב פתחו במרדף רגלי אחריו, תוך שמירה על קשר עין רציף, ותפסו אותו. כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים, נגרם למתלוננת שפשוף ביד ימין ומכה יבשה ברגל שמאל.

    

3. בתשובתו לאישום כפר הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. לטענתו, הוא לא היה במקום יחד עם נאשם 1. למעשה הנאשם אינו טוען שהמתלוננת לא נשדדה במקום ובאופן המתואר בכתב האישום אלא טוען, שלא הוא האדם שביצע את המעשה. הדיון בעיקרו נסב על שאלת זיהוי הנאשם כאדם ששדד ותקף את המתלוננת.

    

4. בפתח הדברים יצוין, כי בדיון מיום 13.2.18 נאשם 1 הודה בעובדות כתב האישום לאחר שתוקן במסגרת הסדר טיעון והורשע בעבירת שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק, בעבירת החזקת נכס חשוד כגנוב לפי סעיף 413 לחוק, בעבירת נהיגת רכב מנועי ללא רישיון לפי סעיף 10(א) בצירוף סעיף 62 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), תשכ"א- 1961 (להלן: הפקודה) ובעבירת נהיגה ללא פוליסת ביטוח תקפה לפי סעיף 2 לפקודה. הצדדים הסכימו להסדר סגור לעניין העונש, אשר החלטתי לכבדו, ונגזרו עליו 12 חודשי מאסר בפועל ומאסר מותנה.