ת"פ 40804-12-13 מדינת ישראל נ' מוחיטדינוב

רקע

הנאשם הורשע לאחר שמיעת הראיות בביצוע עבירה של גניבה בידי עובד. הנאשם עבד במפעל הלברג ציפויים בשנים 2000-2012, ובשנת 2012 ביצע את הגניבה האמורה, בסמוך לפתיחת מפעל מתחרה על ידו.

בכתב האישום נטען כי הנאשם גנב פריטים מרובים, ובהם צלחות טיטניום, חומצות שונות, מוטות, חומרי השחרה, פקקי אטימה, ברגים, תפסנים ועוד, בערך של כ-78,000 ש"ח.

לא אחזור על פרטי הכרעת הדין המנומקת, ובשלב זה די אם יובהר כי ככלל הנאשם לא כפר בהחזקת הפריטים, אולם כפר בכמויות שנטענו, וכן טען כי קיבל את כל הפריטים מידי מעבידיו.

טענה זו של הנאשם נדחתה, הן נוכח מתן האמון בעדויות המתלוננים, והן בהיותה בלתי מתיישבת עם השכל הישר. ברי כי משהחליט הנאשם לפתוח מפעל מתחרה לזה בו עבד תקופה ארוכה, אין זה סביר כי מעסיקיו יתנו לו חומרים וציוד על מנת להקל על תחרותו בהם, ובהמשך יתלוננו כנגדו במשטרה.

אשר לערך הסחורה שנגנבה, הרי שנוכח כשלים ראייתיים, ובהם העדר תיעוד של הסחורה במחסן הנאשם, עריכת רשימת הציוד על ידי המתלוננים ללא ביקורת ובקרה של המשטרה, והחזרת הציוד לידי המתלוננים, קבעתי כי לא הוכח סכום הגניבה. עם זאת, קבעתי כי סכום זה עולה על 1000 ₪, ולפיכך מהווה הגניבה עבירה של גניבה בידי עובד.

טיעוני הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה טען כי הנאשם גנב משך 4 חודשים מאות פריטים ממעבידיו, כדי למכרם ולהשתמש בהם במפעל המתחרה אותו פתח. נטען כי אין המדובר בגניבה רגעית או מעידה חד פעמית, אלא בניצול האמון אשר ניתן בו לאורך תקופה, על ידי מי שמעבידיו ראו בו כעובד בכיר במפעל.

נטען כי מלבד הפגיעה באמון מעבידיו פגע הנאשם גם בערכים המוגנים של קיום חיי מסחר תקינים, בזכות להגנה על רכוש הפרט, ובבטחון במקום העבודה.

אשר למדיניות הענישה, נטען כי זו נעה בין מאסרים מותנים למאסרים ממש, ובנסיבות תיק זה נטען כי המתחם הינו החל ממאסר מותנה וכלה במאסר בן 10 חודשים.

אשר לענישה בתוך המתחם, צוין כי מחד עסקינן בנאשם נעדר עבר פלילי ונעדר דפוסים עברייניים, כעולה מתסקיר שירות המבחן, ואולם מנגד עסקינן במי שאינו נוטל אחריות על מעשיו ולכן אינו זכאי להקלה לה זכאים אלו הנוטלים אחריות על מעשיהם.

נטען כי נוכח העדר קבלת אחריות והעדר הוכחת נזק תעסוקתי קונקרטי, אין מקום לביטול הרשעת הנאשם בדין, חרף המלצת שירות המבחן. בהקשר זה ציין ב"כ המאשימה כי מהתסקיר עולה שהנאשם עובד כקבלן משנה עבור גופים בטחוניים ולא באופן ישיר מולם, ולפיכך לא נגרמת לו פגיעה ישירה כתוצאה מהרשעתו.

נוכח דברים אלו עתרה המאשימה להשית על הנאשם 5 חודשי מאסר אשר יכולים להתבצע בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס ופיצוי, בהתחשב באופי הכלכלי של העבירות.

ב"כ הנאשם טען כי לא הונחה תשתית ראייתית לקביעה שסכום הגניבה עולה על 1000 ₪. כן עמד ב"כ הנאשם על הנזק הראייתי אשר נגרם לנאשם כתוצאה מהחזרת הציוד למתלוננים ללא צילומו ותיעודו על ידי המשטרה. עוד נטען, כי הציוד שנתפס הוחזר למתלוננים כך שבפועל לא נגרם להם נזק. ב"כ הנאשם ציין שבמסגרת הליך אזרחי הסכים המתלונן לחזור בו מתלונתו, ועתר להתחשב גם ברכיבת זה בעת גזירת הדין.

נטען כי הנאשם הינו אדם נורמטיבי ללא הרשעות קודמות, אשר דאג לפרנסת משפחתו המורחבת לאורך השנים, ולצורך הקמת המפעל השקיע את כל חסכונותיו. כן נטען, כי אם תיוותר ההרשעה על כנה לא יוכל הנאשם לעבוד עם גופים בטחוניים אף כקבלן משנה, וכי לא קיבל הרשאה כקבלן עצמאי עקב קיומו של התיק שבפניי. בא כוח הנאשם תמך טענותיו בפסיקה במסגרתה נמנעו בתי המשפט מהרשעת נאשמים. בנסיבות אלו, עתר לבטל את הרשעת הנאשם ולהטיל עליו התחייבות להימנע מביצוע העבירה ושל"צ.

לבקשת ב"כ הנאשם ניתנה לו האפשרות להגיש לאחר הטיעונים לעונש מסמכים לתמיכה בטענתו בדבר הנזק אשר עלול להיגרם לנאשם מהרשעתו בדין, וכך נעשה. במסגרת זו נטען כי על מנת להשתתף במכרזי משרד הביטחון על הנאשם להיות במעמד של ספק מוכר, ולצורך כך יש לקבל אישור ביטחוני ולמלא שאלון אישי הכולל מתן הסכמה למסירת מידע מהמרשם הפלילי.