ת"פ 40730-01-13 מדינת ישראל נ' נתנאל

מבוא

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה סתם, עבירה על פי סעיף 379 לחוק עונשין, התשל"ז -1977 (להלן: "החוק") איומים, עבירה על פי סעיף 192 לחוק והיזק לרכוש במזיד עבירה לפי סעיף 452 לחוק.

    

2. התביעה הסכימה כי יש לזכות את הנאשם מעבירות של איומים והיזק לרכוש ועל כן ניתנה על ידי הכרעת דין חלקית ביום 26.2.14 לפיה הנאשם זוכה מעבירת האיומים וההיזק לרכוש במזיד.

    

3. על פי עובדות כתב האישום בתאריך 4.11.12 בשעה 17:00, בבית הדפוס בבעלותו של הנאשם, התעורר ויכוח בין הנאשם לא.ל. (להלן: "המתלונן") בדבר החזר כספי מקדמה בגין עבודת דפוס.

    

4. באותן נסיבות, ביקש המתלונן מהנאשם כי ישיב לו את מלוא הסכום ששולם על ידו. הנאשם דרש מהמתלונן שיצא מבית הדפוס תוך שהוא דוחף אותו, בועט בו ומכה בו באגרופים. לאחר שהמתלונן נפל ארצה, המשיך הנאשם לבעוט בו. המתלונן ברח מהמקום והנאשם רדף אחריו.

    

   פרשת התביעה

    

5. ע"ת/1, המתלונן, העיד בבית המשפט כי ערך הזמנה של עבודות דפוס אצל הנאשם. בשלב מסוים הגיע וביקש לקבל את המקדמה ששילם בסך 200 ₪. המתלונן בתגובה היכה אותו, בעט בראשו וחבט באגרופיו בחלקי גופו השונים. לאחר מכן, הפיל אותו על הרצפה והמשיך להכותו. המתלונן הגיע למשטרת ישראל ומסר תלונה ולאחר מכן הלך לחדר המיון.