ת"פ 40712-09-14 מדינת ישראל נ' בלאלו(עציר)

1.ביום 19.11.14 נדון הנאשם בפני, במסגרת הסדר טיעון שבין הצדדים – למאסר בן 3.5 חודשים בפועל, שמניינו מיום מעצרו 12.9.14.

2.ביום 20.11.14 הועברה הודעה ע"י שב"ס כי הנאשם מרצה, בנוסף למאסר שהוטל בתיק שבכותרת כנ"ל – מאסר למשך 3 חודשים + יום מת.פ. 29619-04-10 שלום-פ"ת.

שב"ס ביקש להבהיר את שאלת צבירתם/חפיפתם של המאסרים – בהעדר הוראה מפורשת בגזר הדין באשר לכך.

3.לפיכך נקבע דיון בפני לבירור טענות הצדדים באשר לדרוש הבהרה והכרעה.

4.ב"כ המאשימה ציינה בטיעוניה את אי הבאת דבר מאסרו הנוסף בפני ביהמ"ש במהלך טיעוניה לעונש - משום אי עדכון רישומי המשטרה, ומחמת היעדר תום לב של הנאשם שלא ציין זאת בפני ב"כ – ועתרה לצבור את המאסרים.

מאידך – עתר ב"כ הנאשם שלא להתערב בלשון גזר הדין, בהיעדר קביעת ביהמ"ש בגזר הדין, באשר לסדר נשיאת המאסרים, וכמצוות המחוקק.

5.המסגרת הנורמטיבית להכרעה הינה סע' 45(ב) לחוק העונשין תשל"ז-1977, ולפיו:

"מי שנידון למאסר, ולפני שנשא כל ענשו חזר ונידון למאסר, ובית המשפט שדן אותו באחרונה לא הורה שישא את ענשי המאסר, כולם או מקצתם, בזה אחר זה, לא ישא אלא ענש מאסר אחד והוא של התקופה הארוכה יותר."

לשון החוק ברורה, וכך ברור גם כי על התביעה להביא את מכלול הנתונים הרלבנטיים לענישתו של הנאשם – בטיעוניה בטרם מתן גזר דינו, לרבות הרשעותיו הקודמות ועובדת ריצוי מאסר אחר בעת מתן גזר דין נוסף.