ת"פ 40458-05-13 רשות הגנים הלאומיים ושמורות הטבע נ' כהן

היום הודעתי על זיכוי הנאשם מחמת הספק ע"פ סמכותי לפי סע' 183 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ד-1984.

לאחר ששמעתי את מכלול העדויות ובחנתי את הראיות שהוגשו לעיוני, הגעתי לכלל מסקנה כי המאשימה לא הצליחה להוכיח הנטען בכתב האישום כנגד הנאשם, מעבר לכל ספק סביר כמצוות המחוקק בהוראת סע' 34כב (א), לחוק העונשין, התשל"ז - 1977, ואנמק:

נטען בכתב האישום כנגד הנאשם כי בתאריך 2/10/2012 סמוך לשעה 15:00, השליך הנאשם אבנים על יעל ורדף אחריו במדרון בתחום שמורת הטבע עין גדי, בגדה הדרומית של נחל דוד.

על יסוד עובדות אלה, יוחסו לנאשם העבירות הבאות:

ציד חיית בר מוגנת בניגוד לסעיף 2 לחוק הגנת חיית הבר, התשט"ו-1955 (להלן: "החוק"), ציד ללא רישיון, בניגוד לסעיף 2 לחוק, פגיעה בשמורת טבע בניגוד לסעיף 30(ד) לחוק גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה, התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק גנים לאומיים"), ובניגוד לתקנה 2 לתקנות שמורות טבע (סדרים והתנהגות) התשל"ט-1979 (להלן: "התקנות"), פגיעה בערך טבע מוגן, בניגוד לסעיף 33(ג) לחוק גנים לאומיים ואי ציות להוראות, בניגוד לתקנה 15 לתקנות.

הנאשם אישר הימצאותו במקום, אך כפר בעבירה המיוחסת לו.

הנאשם אישר כי התקרב סמוך ליעל, יחד עם ילדיו וילדים נוספים שהיו במקום. לדברי הנאשם לא זרק דבר על יעל ולא רדף אחרי יעל, במיוחד בשים לב לכך שהיעל נמצא במקום על הר גבוה, ביחס למקום המצאו.

הנאשם העיד אודות השתלשלות הארועים מנקודת מבטו וכי ההסבר היחיד שהוא יכול לשער הנה כי זוהה בטעות כמשליך האבנים שכן שלל מכל וכל המעשה המיוחס לו (עמ' 24-27).