ת"פ 3997-05-14 מדינת ישראל נ' בושרי (עציר)

בפתח הכרעת הדין, וכמצוות סיפא לסעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, אני מודיעה כי החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום, קרי, מעבירת ההצתה.

מבוא

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירת הצתה לפי סעיף 448 (א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז- 1977. בהתאם לעובדות כתב האישום, ביום 29.4.14 בשעה 08:00 לערך הצית הנאשם ערימת פסולת בשטח פתוח צפונית מזרחית למושב מחסיה, שטח המרוחק כ- מיער הקרן הקיימת לישראל.

2. בתשובתו לכתב האישום כפר הנאשם במיוחס לו בכתב האישום; הנאשם אישר ששהה במקום בו נטען כי דלקה האש, לאחר שעבר במקום אחרי שעוכב בתחנת המשטרה בבית שמש בלילה הקודם לצורך חקירה שהסתיימה בשעות הבוקר המוקדמות, וכשהשתחרר פנה בהליכה רגלית לביתו שברמת בית שמש.

3. בטרם אדרש לסוגיות הצריכות הכרעה ולראיות שהובאו לפני, ראיתי לציין כי במהלך הדיון שנערך ביום 13.7.14 ולאור התרשמותי מהנאשם, התרשמות המתיישבת גם עם עדות השוטר יהודה טובול ועם עדות מר עופר בן חמו – יו"ר ועד המושב מחסיה, ששוחחו עם הנאשם בסמוך למעשה ההצתה שיוחס לו בכתב האישום, הוריתי לפסיכיאטר המחוזי מכוח סמכותי לפי סעיף 15(ג) לחוק טיפול בחולי נפש התשנ"א-1991, לבדוק את הנאשם, ולחוות דעתו לעניין כשירותו המשפטית של הנאשם (עמ' 40 לפרוטוקול).

4. ביום 20.7.14 הוגשה לבית המשפט חוות דעתו של ד"ר א' וואש סגן הפסיכיאטר המחוזי, בה ציין כי מבדיקה שנערכה לנאשם עולה כי הנאשם "אינו חולה נפש כמשמעותו בדין", כי היה אחראי למעשיו במועד בו מיוחס לו ביצוע העבירה וכי במצבו הוא כשיר לעמוד לדין, משכך הוריתי על המשך קיום ההליכים בתיק.

   הסוגיות שבמחלוקת