ת"פ 38474-03-16 ואח' משטרת ישראל תביעות- שלוחת רמלה נ' שלאלדה(עציר) ואח'

(נאשם 2)

רקע

הנאשם 2 (להלן- "הנאשם") הורשע על סמך הודאתו בעבירה של כניסה לישראל שלא כדין לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952. יוער כי ההודאה ניתנה שלא במסגרת הסדר טיעון וממילא כל צד היה חופשי בטיעוניו. עוד יוער כי כתב האישום הוגש כנגד ארבעה נאשמים, ביניהם הנאשם. עניינם של הנאשמים 1, 3 ו-4 הסתיים ביום 22.3.16, אז הורשעו על סמך הודאתם ונדונו לעונשי מאסר בפועל.

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 15.3.16, בשעה 16:30 או בסמוך לה, שהו הנאשמים באתר בנייה השוכן ברחוב ההתיישבות בעיר ראשון לציון כשאין בידם היתר תעסוקה או שהייה כדין בישראל.

טיעוני באי כוח הצדדים לעונש

באת כוח המאשימה טענה כי נוכח המצב הביטחוני השתנה מתחם העונש ההולם ביחס לזה שנקבע ברע"פ 3677/13 אלהרוש נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, ניתן ביום 8.12.14) (להלן- "הלכת אלהרוש"), וכי הוא עומד כיום בין חודש לבין שישה חודשי מאסר בפועל. בטיעוניה ציינה את הערכים החברתיים שנפגעו כתוצאה ממעשה העבירה וטענה כי הנאשם היה מודע לחומרת מעשיו וכי יש להשית עליו עונש ממשי בגדרי המתחם שהוצג יחד עם מאסר מותנה, קנס והתחייבות.

בא כוח הנאשם טען כי עניינו של הנאשם חריג ומצדיק חריגה מנורמת הענישה המקובלת. לטענתו הנאשם ביקש לפני מעצרו היתר כניסה לישראל וקיבל היתר זה ביום 16.3.16, דהיינו למחרת היום בו נעצר, למשך שבוע ימים לצורך טיפול רפואי. הסניגור הציג אישור כניסה לישראל התומך בטענה זו. על כן טען הסניגור כי אין מדובר בנאשם המסוכן לביטחון המדינה אלא בנאשם שנמצא כשיר להיכנס לתחומי המדינה יום לאחר שנעצר, וכי יש להסתפק בשלושת ימי מעצרו ולכל היותר להשית עליו מאסר בפועל לתקופה קצרה וכן קנס.

דברי הנאשם

הנאשם מסר כי סובל מכאב באזור הצוואר וכי מדובר בכאב בו הוא סובל מזה זמן רב.

דיון והכרעה

על פי הוראת סעיף 40ב. שבסימן א'1 לחוק העונשין (להלן- "תיקון 113"), העיקרון המנחה בענישה הוא- עקרון ההלימה. על פי עקרון זה על סוג העונש ומידתו לקיים יחס הולם אל מול חומרת המעשים שביצע הנאשם בנסיבותיהם ומידת אשמו של הנאשם. בהתאם לכך נקבע כי בהליך גזירת עונשו של נאשם יש לעמוד על שלושה שלבים: בשלב הראשון יש לקבוע את מתחם העונש ההולם בהתחשב בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה; בשלב השני יש לבחון התקיימותם של שיקולים חריגים המצדיקים סטייה מן המתחם - פוטנציאל שיקום או הגנה על הציבור; ובשלב השלישי יש לגזור העונש הראוי בגדרי המתחם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירה.