מדינת ישראל נ' קטאוי

הנאשמת, ר.ק. ילידת 1983, הורשעה על יסוד הודאתה בעובדות כתב אישום מתוקן, בביצוע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

לפי עובדות כתב האישום המתוקן, בתקופה הרלוונטית לכתב האישום עמד סכסוך מתמשך בין הנאשמת לבין שכנתה ס.ק. (להלן – "המתלוננת"). ביום 27.11.2016 שבה המתלוננת לביתה ממקום עבודתה ובאותן נסיבות הגיעה הנאשמת בריצה לעבר המתלוננת כשמוט ברזל בידה, הלמה בו בכוח רב בראשה של המתלוננת, ואחזה בשערות ראשה באופן שגרם למתלוננת לחבלות שטחיות בראשה.

בהתאם להסכמה דיונית בין הצדדים נערך אודות הנאשמת תסקיר מבחן.

מהתסקיר עולות נסיבות חיים קשות ועגומות במיוחד: הנאשמת היא רווקה כבת 35 העובדת כסייעת בגן ילדים. בהיותה בת 16 נפלה הנאשמת מקומה שלישית (בנסיבות שיפורטו בהמשך) ונפגעה פגיעה רב מערכתית שגרמה לקטיעת רגלה הימנית. הנאשמת נתונה במעקב רפואי משך שנים רבות. היא מתניידת באמצעות פרוטזה. תחילה היה לה קושי להסתגל למגבלתה הפיזית, דווקא משום שקודם לפציעה השתתפה בתחרויות ריצה. בהמשך התרגלה למצבה ותומכת באחרים המתמודדים עם מגבלות דומות.

מקום עבודתה של הנאשמת הרעיף עליה שבחים.

אביה של הנאשמת נפטר בהיותה בת 16 מהתקף לב. הנאשמת הייתה קרובה מאד לאביה, ונפילתה מגובה התרחשה ביום פטירת האב (כאשר ניסתה לברר דרך המרפסת את סיבת הבכי והצרחות ששמעה בחצר הבית כשנודע לבני משפחתה על כי האב נפטר).

הנאשמת נטלה אחריות על מעשיה והביעה צער וחרטה על התנהגותה האלימה כלפי המתלוננת ועל איבוד השליטה העצמית. ברקע הדברים – אלימות מילולית שהפנתה המתלוננת כלפי הנאדמת, כינויי גנאי וקללות. הנאשמת עצמה נפגעה במהלך האירוע (הוצג אישור רפואי). הנאשמת הציגה בשירות המבחן העתקי פרסומים מהרשת החברתית פייסבוק בהם הכפישה אותה המתלוננת – פרסומים שהובילו לתלונת משטרה, להליך לפי חוק מניעת הטרדה מאיימת ולתביעה אזרחית.

לאחרונה, הסתיימו ההליכים המשפטיים בין הצדדים והנאשמת והמתלוננת התנצלו זו בפני זו. בנוסף נערכה סולחה בין השתיים והמתלוננת תיארה כעת מערכת יחסים רגועה ביניהן.

שירות המבחן מבין את מעשי הנאשמת על רקע של דימוי עצמי נמוך, פגיעוּת ונטייה לאבד שליטה במצבי דחק. בצד זה הוצגה שורה של גורמי סיכוי לשיקום, ובהם: יציבות במסגרות החיים המקובלות, יכולת הסתגלות למרות המשברים שעברה הנאשמת, יכולות וכישורי חיים, משפחה נורמטיבית ותומכת, העדר דפוסי אישיות אלימים, יכולת הסתכלות פנימית ואמפטיה, הרתעה משמעותית מעצם ההליך והפסקת הסכסוך הממושך עם המתלוננת. נוכח כל אלה סבור שירות המבחן כי פחת הסיכון להישנות התנהגות אלימה מצד הנאשמת.