ת"פ 3803-01-14 מדינת ישראל נ' יואל ואח'

1.בפני בקשה חוזרת מטעם נאשמת 2 לאיסור פרסום שמה של המבקשת מיום 11/12/16 וזאת מהטעמים הבאים :

א.המבקשת זוכתה מביצוע העבירות שיוחסו לה בכתב האישום למעט עבירת הפרעה לשוטר במילוי תפקידו תוך קביעה כי השוטרים הפועלים עשו שימוש בכח שלא כדין כנגד הנאשמת ועל הרשעה חלקית זו תלוי ועומד ערעור בבית המשפט המחוזי.

ב.בקשת הנאשמת שהוגשה בנושא ואשר הפנתה לסיכויי הזיכוי נדחתה בעבר.

ג.פרסום שם הנאשמת מסב לה נזק רב במישור התעסוקתי שכן כל מעסיק פוטנציאלי עורך בדיקה במרשתת ונתקל בהליכים מושא תיק זה ללא יכולת לדעת כי זוכתה ממירב העבירות וכך גם אנשים אליהם נחשפת הנאשמת בחייה הפרטיים.

ד.הנאשמת שותפה בחברת הזנק בפיתוח ארנק אלקטרוני ודבר הפרסום מסב לה נזק רב.

ה.הנאשמת נעדרת עבר פלילי למעט הרשעתה הנוכחית.

2.לשאלת בימה"ש, מדוע לא הוגשה הבקשה מיד בתכוף לאחר מתן הכרעת הדין בעניינה של הנאשמת ביום 20.7.16 או בתכוף למתן גזר הדין בתיק מיום 15.11.16 השיב ב"כ הנאשמת בדיון שהתקיים ביום 2/1/17 כי בשעתו הוגשה בקשה בשעה שההליך התנהל והבקשה נדחתה, לאחר הכרעת הדין וגזר הדין, הסתבר לנאשמת כי חרף העובדה שזוכתה ממרבית האישומים ,מרבית מכריה נחשפו להאשמות המקוריות בכתב אישום , היא פנתה לב"כ וטענה כי הכרעת הדין לא ניקתה אותה ציבורית, האנשים לא מחפשים במרשתת את הכרעת הדין ולא מעמיקים וקוראים את העמודים שבימה"ש כתב כדי לראות מה בימ"ש הכריע, אלא רואים את הכותרת כי הואשמה ואת כתב האישום. עוד ציין ב"כ הנאשמת כי הנאשמת הוסמכה כהנדסאית כימיה ועובדת בתחום כמה שנים.

3.ב"כ המאשימה הפנתה בתגובתה להחלטת בימה"ש מיום 3.9.15. אין מדובר בחשודה או נאשמת כי אם במי שהורשעה בדין. הכלל בפסיקה הינו פרסום שמות חשודים, קל וחומר נאשמים, קל וחומר מורשעים בדין. אין הליך פלילי שלא כרוך בפגיעה בנאשם כמו גם נזק לשמו הטוב, משפחתו ועבודתו, הנזק עליו מצביע ב"כ הנאשמת אינו חורג מגדר הרגיל ולא מצדיק איסור פרסום. באינטרנט מפורסמות החלטות ביהמ"ש ובחיפוש בגוגל לא מופיע כתב האישום אלא ערעור בעניינה. מכאן כי יש לדחות את בקשתה ולאזן בין חוקיות הדיון לבין פגיעה בפרטיות.