ת"פ 37662-04-15 מדינת ישראל נ' זאבי

בפתח הכרעת הדין וכמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח חדש], התשמ"ב-1982, אציין כי החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק, מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

1. הנאשם הואשם בחבלה במזיד לרכב, עבירה לפי סעיף 413ה לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בהתאם לעובדות כתב האישום, ביום 09/11/13 בסמוך לשעה 20:39, ברחוב ארלוזורוב בבית שמש, ניקב הנאשם את ארבעת צמיגי רכבו של המתלונן.

2. הנאשם כפר בעובדות שיוחסו לו, הכחיש כל קשר לניקוב הצמיגים ואף העלה טענת אליבי ולפיה, במועד ביצוע העבירה שהה בטיילת בבית שמש ביחד עם בן דודו- מר משה סעדון.

   גדר המחלוקת:

3. אין מחלוקת של ממש שצמיגי רכב המתלונן אכן נוקבו (אם כי מספר הצמיגים להם נגרם נזק, שנוי במחלוקת). המחלוקת בין הצדדים נוגעת לזהות האדם שגרם לנזק ואשר צולם במצלמת האבטחה של המתלונן.

   דיון:

4. הנטל להוכחת זהותו של מבצע העבירה, מוטל על המאשימה:

   "זהותו של הנאשם כמבצע העבירה הינה מרכיב בסיסי של אחריותו הפלילית ובתור שכזו התביעה נושאת בנטל הוכחתה: על התביעה להוכיח את זהותו של הנאשם כמבצע העבירה במידה שלמעלה מכל ספק סביר" (י' קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1177 (תש"ע, 2009).

5. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות והעדויות שנשמעו לפניי, לא שוכנעתי מעבר לספק סביר שהנאשם הוא האדם שפגע ברכב המתלונן.

6. מטעם המאשימה העיד המתלונן. לטענתו, מסוכסך הוא תקופה ארוכה עם חמו של הנאשם, סכסוך שככל הנראה היה המניע למעשה. עם זאת, המתלונן אישר שאין כל סכסוך בינו לבין הנאשם, והוא אף מיודד עם אביו.

   המתלונן הגיש סרטון ממצלמת אבטחה בו נראה רכב הדומה לרכב חמו של הנאשם, המגיע למקום. מאיכות הסרטון, לא ניתן לזהות את הנהג ברכב. לאחר שהרכב יוצא מהאזור המתועד נראה אדם בעלי קווי דימיון לנאשם, דוקר את צמיגי רכבו של המתלונן.