ת"פ 36669-04-14 מדינת ישראל נ' מלכה(עציר)

לפניי בקשת המאשימה, כפי שנמסרה בעל פה בדיון מיום 6.10.15, לתיקון כתב האישום בדרך של הוספת עדי תביעה נוספים: בוריס וליאור כץ.

לטענת ב"כ המאשימה, העדים הנוספים נדרשים על מנת לחזק את אמרותיו במשטרה של עד התביעה איתי יהודה, שהוגשו לאחר שהוא הוכרז כעד עוין, וכחלק מבקשת המאשימה להעדיף אותן אמרות על פני עדותו בבית המשפט. עוד טען, כי המאשימה לא יכלה לצפות מראש שהעד יהיה עוין, ולכן לא צוינו העדים מלכתחילה ברשימת עדי התביעה.

עוד טען ב"כ המאשימה, כי אי מתן אפשרות לתקן את כתב האישום, בשל השתהותה של המאשימה בהעלאת הבקשה, יביא למתן עדיפות לשיקולי פרוצדורה על שיקולי מהות ועשיית צדק.

ב"כ הנאשם התנגד לבקשה וטען, כי היעתרות לה תגרום עיוות דין חמור לנאשם בעיקר בשל עיתוי העלאת הבקשה, זמן קצר טרם סיום פרשת התביעה, כאשר ב"כ המאשימה הצהיר כי יוותר על העדת עדים רבים, וכי למעשה, פרט לעד איתי יהודה הסתיימה פרשת התביעה. בעניין זה הוסיף הסנגור, כי הוא הצהיר שבכוונתו להעלות טענה שאין להשיב לאשמה, ושהבקשה להוספת העדים, הינה נסיון של המאשימה לחזק את גרסתו של העד איתי יהודה, לאחר שגילתה כי אין בידה להציג דבר מה נוסף.

בהקשר זה טען הסנגור, כי היעתרות לבקשה תביא להארכת ההליכים, כאשר הנאשם עצור.

עוד הוסיף הסנגור, כי לא ברור אם להגנה יש את מלוא חומר החקירה בנוגע לעדים שהוספתם מתבקשת, וכי מדובר בעדות סברה, שכן מדובר בעדים שמעידים על פרטים שאינם קשורים בנאשם, אלא בעד התביעה המרכזי.

סעיף 92(א) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, קובע :

"בית המשפט רשאי, בכל עת שלאחר תחילת המשפט, לבקשת בעל דין, לתקן כתב אישום, להוסיף עליו ולגרוע ממנו, ובלבד שניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן...".

בפסיקת בתי המשפט, ניתן לראות מגמה המתירה הבאת ראיות נוספות, כאשר המבחן הינו עיוות הדין שייגרם לנאשם אם הראיה תוצג, ומנגד, עיוות הדין שייגרם לאינטרס הציבורי אם הראיה לא תוצג.

כבר בע"פ 1/48 סילוסטר נ' היועץ המשפטי (להלן- הלכת סילוסטר), נקבע ע"י כבוד השופט זמורה:

"הפרוצידורה הפלילית על דיניה מכילה לטובת הנאשם תריס בפני עיוות דין. רוצים לתת לנאשם את מלוא ההגנה ההוגנת. אבל אסור לסלף את הרעיון הבריא הזה על ידי הפרזה בפורמליות. פרוצידורה פלילית טובה צריכה בוודאי לתת לנאשם את מלוא ההגנה, כדי למנוע עיוות דין, אבל הדיון הפלילי אינו צריך לקבל צורת משחק אשקוקי שבו מהלך אחד בלתי נכון קובע את גורל המשחק. תפקיד הדיון הפלילי – להוציא כאור משפט. מוטב אמנם שעשרה רשעים יצאו זכאים משצדיק אחד יצא חייב, אבל במה דברים אמורים? – כשהשאלה היא הוכחת האשמה, ולא כשהכתוב מדבר על ליקויים טכניים בכתב ההאשמה וכדומה. על שאלות ממין זה לא יחול הכלל של הנאה מהספק...

חלילה לי מלעודד את הקטיגורים המתרשלים בניסוח כתבי האשמה. חובה עליהם לבדוק בשבע עיניים אם כתב האשמה אמנם מגיד פשע, אבל לבתי המשפט לא הרשות בלבד, כי אם חובה עליהם לתקן מה שפגמו הקטיגורים, ובלבד שלא יפגעו על ידי כך בעיקרי השלטת הצדק."