ת"פ 3608-09-13

הנאשם, יליד 1976, הורשע לאחר שמיעת ראיות בכך שהפר את תנאי מעצר הבית שהוטלו עליו על ידי בית משפט שלום במסגרת מ"ת 2049/12, וכי ביום 23.7.13 בסמוך לשעה 14:00, ניגש אל מכלי אשפה ציבוריים ברחוב מקור חיים בירושלים, הכניס אליהם שתי שקיות והצית את המכלים. כתוצאה ממעשיו של הנאשם בערו שני המכלים ונותרו סימני פגיעות חום ופיח ונזק של כ-2,500 ₪.

הנאשם הורשע בעבירות של הצתה והפרת הוראה חוקית.

בהתאם לתיקון 113, יש לקבוע תחילה את מתחם העונש ההולם תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

הערך החברתי שנפגע הנו קנייני-רכושי והפגיעה בו הייתה, קלה יחסית במובן זה ששני מכלי האשפה ניזוקו.

אשר לנסיבות הקשורות בביצוע העבירה, הרי שמדובר בתכנון מוקדם, שכן הנאשם הצטייד בצמר גפן ובזרדים יבשים עת יצא מביתו.

כאמור, הנזק שנגרם מביצוע העבירה הסתכם בכ-2,500 ₪, אך כאשר מדובר בהצתה הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה היה יכול להיות גדול הרבה יותר.

הפסיקה קבעה לא אחת, כי "עבירת ההצתה הנה מן החמורות שבעבירות שיודע אתה את תחילתה ואין אתה יודע את סופה. אדם המתיר לעצמו לסכן על דרך של הצתה רכושם וחייהם של אחרים, ראוי שיורחק מחברת בני תרבות, ולו מן הטעם שעלול הוא להוסיף ולסכן את זולתו" (בש"פ 6764/99 מחמאיד נ' מדינת ישראל, החלטת כב' השופט מ' חשין מיום 14.10.99).

לא בכדי קבע המחוקק עונש של 20 שנות מאסר בצדה של עבירת ההצתה.

אשר לפסיקה הנוהגת, הציגה התביעה מספר גזרי דין בהם נקבעו מתחמי ענישה גבוהים כגון מ-28 חודשי מאסר עד 58 חודשי מאסר (ע"פ 5730/14) או בין 3 עד 6 שנות מאסר (ע"פ 1908/13). בנסיבות העניין דנן, טענה התביעה כי יש להעמיד את מתחם הענישה בין 8 ל-20 חודשי מאסר לכל האירוע.

ב"כ הנאשם לא הציג פסיקה מטעמו, אך טען, כי מתחם הענישה שהוצע על ידי התביעה הינו גבוה וכי לא אחת נמנעה התביעה מלהגיש כתבי אישום בגין הצתת פחי אשפה. ב"כ הנאשם הסכים, כי הסיכון בעבירות הצתה הינו גבוה, אך, טען כי במקרה דנן מדובר בסיכון מינימלי, שכן, כך טען, מדובר במכלי אשפה ולא בבית עסק או בדירת מגורים.