ת"פ 35247-08-13 מדינת ישראל נ' דרסו

1.הנאשם הודה בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו לפי סעיפים 380 ו- 273 לחוק העונשין, ועבירה של שימוש בכוח או באיומים על מנת למנוע מעצר לפי סעיף 47 (א) לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) (נוסח משולב), תשכ"ט - 1969.

מדובר באירוע שהתרחש בלילה של יום 19.8.13, אז הכה הנאשם – שהיה נתון תחת השפעת אלכוהול - אדם שצעד ברחוב הרצל בנתניה, הפיל אותו אל הרצפה וגרם לו פצע קרוע מעל הגבה. בהמשך, כאשר הגיעו שוטרים למקום, המשיך הנאשם להלום במתלונן, עד שהורחק על ידי השוטרים, וגם אז המשיך להשתולל, נגח את ראשו בחלון הניידת, ולאחר שהובא לתחנת משטרה ירק וחבט בחוזקה בלחיו של אחד השוטרים.

2.ב"כ המאשימה הדגיש את האופן הסתמי בו החל הנאשם להכות את המתלונן, מבלי שהיתה ביניהם הכרות כלשהי, וכן עמד על חומרת העבירות והפנה לפסיקה הקובעת מתחם ענישה שנע בין מאסר מותנה ועד שנת מאסר בפועל בגין עבירות אלה. ב"כ המאשימה הסכים כי במקרה זה נסיבותיו האישיות של הנאשם מצדיקות התחשבות, באופן שניתן להסתפק בעונש של 6 חודשי מאסר ניתן לרצותם בעבודות שירות, בצירוף מאסר אשר מותנה, פיצוי וקנס (ראה הפניה לפסיקה: ע"פ 6106/05 מ"י נ' חמדאן שקור; רע"פ 7734/12 טימור מגידור נ' מ"י; רע"פ 9347/11 בתיה ענבי נ' מ"י; רע"פ 8748/10 בדר נמירי נ/ מ"י; רע"פ 4130/12 אחמד אסעד ואח' נ' מ"י).

מנגד טען הסנגור, כי מדובר במי שהיה כבן 21 בעת ביצוע העבירות, שזוהי הסתבכותו הראשונה עם החוק, כשברקע נסיבות חיים לא קלות. הסנגור הדגיש את ההליך שעבר הנאשם מאז ביצוע העבירות ואת התסקיר החיובי שהתקבל בעניינו, ועתר לאמץ את המלצת שירות המבחן במלואה ולהסתפק בענישה צופה פני עתיד, בדמות מאסר על תנאי לצד של"צ משמעותי.

3.ואכן, הנאשם הופנה לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר בעניינו, ומהתסקיר שהתקבל עולה כי הנאשם כבן 23, הינו רווק שעלה ארצה מאתיופיה עם משפחתו בשנת 2007, הוא מתגורר בכפר יונה ועובד כמאבטח.

התסקיר מתאר את קורות חייו של הנאשם, שזוהי מעורבותו הראשונה בפלילים, הקשיים עימם התמודד לאורך התבגרותו, ובהם פטירת אימו בהיותו כבן שנה וחצי, גירושי אביו בשלב מאוחר יותר מאשתו השניה, שינוי מקום מגורים בהיותו כבן 17, עזיבת לימודיו לצורך הירתמות לפרנסת המשפחה, בה הוא מסייע גם היום. התסקיר מלמד כי הנאשם שירת שירות צבאי מלא כלוחם, וכיום הוא עובד כמאבטח, וזוכה להערכה על תפקודו.

קצין המבחן התרשם כי לנאשם דפוסי צריכת אלכוהול מכשילים, אשר עומדים ברקע לביצוע העבירות, והפנה אותו למסגרת טיפולית, אך מדיווחי גורמי הטיפול עלה שהוא התקשה לשתף פעולה עם ההליך הטיפולי.

בשיחה עם קצין המבחן, התקשה הנאשם להבין את הפסול שבצריכת אלכוהול ונטל רק אחריות חלקית על ביצוע העבירות, אך עם זאת הוא הביע חרטה על המעשים, והסביר שבשל השפעת האלכוהול הוא אינו זוכר את כל פרטי האירוע, ואף לא את האלימות בה נהג כלפי השוטר, וכן ציין שכיום הוא נמנע משימוש באלכוהול.

קצין המבחן התרשם כי הנאשם גדל במסגרת משפחתית מורכבת וכי נסיבות חייו מעלות בעיות רגשיות שונות, עימן התמודד באמצעות שימוש באלכוהול, מבלי שהוא מודע לבעיה ולצורך הטיפולי שהיא מעוררת. למרות זאת מצא קצין המבחן, כי הנאשם מגלה תובנה לפסול שמעשים, שאינם מאפיינים בדרך כלל את התנהגותו, ובהתחשב בכך שאין לו עבר פלילי ובתפקודו התקין במסגרות אחרות, הרי שהסיכון להישנות המעשים הוא נמוך, ובנסיבות אלה המליץ להסתפק בהטלת צו של"צ.

4.אין צורך להכביר מילים על חומרת עבירות האלימות והסכנה הנשתקפת מהן. לכל אדם יש זכות שלא ירימו עליו יד, ולא יפגעו בו בדרכי אלימות, כאשר אינטרס ההגנה על שלמות גופו ובטחונו של אדם - אזרח או שוטר, חייבת לקבל ביטוי באמצעות מענה עונשי הולם.

הערך החברתי המוגן ביסודה של עבירת התקיפה הגורמת חבלה של ממש, הינו הזכות הבסיסית של כל אדם לשמירה על בטחונו האישי ועל גופו, וכשמדובר בעבירה של תקיפת שוטר ושימוש בכוח על מנת למנוע מעצר, יש בעבירות גם משום פגיעה בערך ההגנה על שלטון החוק, הסדר הציבורי, ביטחון הציבור והצורך לשמור על עבודתם התקינה של אלו האמונים על אכיפת החוק.

יפים לעניין זה דבריו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"פ 15150-11-08 אבו שקארה נ' מדינת ישראל (22.1.09):

"העבירה של תקיפת שוטרים והעלבתם הינה עבירה חמורה הפוגעת באושיות שלטון החוק. השוטרים עמלים יומם ולילה להבטיח את הסדר הציבורי ואת ביטחון הציבור ושלומו. הם חשופים לפגיעה מצד עבריינים והם יותר מכל בעל תפקיד אחר, זקוקים להגנתו של בית המשפט בכך שיכביד את ידו על מי שפוגע בהם ומעליב אותם".