ת"פ 34559-11-15 מדינת ישראל נ' ט.

א.רקע עובדתי

1. הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעבירות של תקיפה סתם – בן זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק 

   העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") והיזק לרכוש במזיד, לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

   כמתואר בכתב האישום המתוקן, ביום 14.11.2015 ניטש ויכוח בין הנאשם לרעייתו (להלן: "המתלוננת"), וזאת על רקע רצונה של האחרונה בעזרתו של הנאשם להתניע את הרכב. בנסיבות אלה, הנאשם אמר למתלוננת: "מה את רוצה עופי מהפרצוף שלי". לאחר מכן, הנאשם קם וניגש אל המתלוננת, אמר לה: "עופי", אחז בחולצתה ודחף אותה. עוד בהמשך, הנאשם משך את חולצתה של המתלוננת אשר נקרעה, ודחף את המתלוננת, וזאת בנוכחות בתם המשותפת. כתוצאה מהאמור, המתלוננת נהדפה ונפלה, בעוד שחפצים מהשידה נפלו עליה.

2. במסגרת הסדר הטיעון הופנה הנאשם לשירות המבחן, תוך שהוסכם כי המאשימה לא תהא 

   מוגבלת בעתירתה העונשית ואילו ההגנה תבקש לבטל את הרשעתו של הנאשם.

3. בעניינו של הנאשם התקבלו שני תסקירים מאת שירות המבחן. התסקיר הראשון, מיום 

   21.12.2016, אינו נושא אופי חיובי. כך למשל אציין, מבלי לפגוע בצנעת הפרט, כי שירות המבחן מוסר שהנאשם שלל כל אירוע של אלימות אשר תואר בכתב האישום וכל צורך בהתערבות טיפולית, וטען כי אינו מבין את הסיבות שהובילו את המתלוננת לפנות אל גורמי אכיפת החוק. לדבריו, הוא הודה בכתב האישום אך כדי לסיים את ההליך המשפטי המתנהל נגדו בצורה מהירה ככל הניתן. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מתקשה לקחת אחריות או לבחון מאפייני אישיות והתנהגות שהובילוהו למצבו הנוכחי. גם המתלוננת מסרה כי אינה מעוניינת בסיוע או ליווי טיפולי, ושירות המבחן התרשם כי שני בני הזוג נטו למסירת מידע מצומצם והביעו עמדות קורבניות. לבסוף, ולאחר ששקל את מכלול הנתונים הרלוונטיים, שירות המבחן ציין כי אין ביכולתו לשלול רמת סיכון להתנהגות אלימה במערכת הזוגית וכי אינו סבור שקיימים אלמנטים אשר יש בהם כדי להצביע על צמצום רמת הסיכון להתנהגות אלימה בזוגיות בעתיד.

   4.בתסקיר השני, מיום 30.01.2017, נמסר כי הנאשם ציין בפני השירות כי לא הובן כהלכה, וכי הוא אכן מקבל אחריות על המעשים המיוחסים לו. לצד האמור, הנאשם התקשה להבהיר את הפער בין הדברים הללו לבין דבריו בעבר, ושירות המבחן ציין כי התחזקה התרשמותו לפיה הנאשם מוּנע מתוך שיקולי כדאיות משפטית ואינו עורך תהליך של התבוננות ביקורתית על מאפייני התנהגותו אשר הביאוהו לבצע את המעשים המיוחסים לו. במובנים אלה, כך נמסר, הנאשם אינו לוקח אחריות על מעשיו.

   בסופו של תסקיר זה, שירות המבחן הביע ספק בדבר מידת המחויבות של הנאשם לעמוד בביצוע צו של"צ, אך לבסוף ועל מנת שלא לפגוע במסגרת התעסוקתית שלו, המליץ להשית עליו עונש זה. כמו כן, שירות המבחן מסר כי לא מצא נימוקים אשר יכולים לתמוך בבקשתו של הנאשם לבטל את הרשעתו.

   5.מחוות דעת הממונה על עבודות שירות מיום 22.03.2017, עולה כי הנאשם מתאים לביצוע עבודות שירות.

    

   טיעוני הצדדים (עיקרי הדברים)

   6.באת כוח המאשימה עמדה על הערכים המוגנים שנפגעו כתוצאה ממעשיו של הנאשם, הפנתה לפסיקה שונה וציינה כי המדובר באירוע שאינו חד פעמי אלא במעשים שנעשו בהמשכים, תוך שחלקם אף התרחשו בנוכחות בתם המשותפת. כמו כן, באת כוח המאשימה הפנתה לתסקירים אשר הוגשו, ובייחוד להיעדר נטילת האחריות מצדו של הנאשם. בסיכומם של דברים, באת כוח המאשימה עתרה לקבוע מתחם עונש הולם הנע בין מאסר שיכול שירוצה בעבודות שירות לבין 12 חודשי מאסר בפועל, ולגזור את עונשו של הנאשם בגדרי מתחם זה, תוך הותרת הרשעתו על כנה.

   7.מנגד, בא כוח הנאשם ביקש לאבחן בין המקרים אשר נדונו בפסיקה אשר הוגשה מטעם המאשימה לבין עניינו של הנאשם שבפניי. כמו כן, הסנגור הפנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם, ובכלל זה לגילו; להיותו נשוי למתלוננת מזה 35 שנה ואב לארבעה ילדים; להיותו המפרנס היחיד; לעובדה כי הרשעותיו הקודמות התיישנו זה מכבר; ולכך שהנאשם הינו קבלן הנדרש במסגרת עבודתו להיכנס למקומות הדורשים רישום פלילי נקי כתנאי לכך. עוד נטען, כי היעדר שיתוף הפעולה של המתלוננת עם שירות המבחן לא צריך להיזקף לחובתו של הנאשם וכי הנסיבות הנלוות לעבירה אינן חמורות. לבסוף, עתר בא כוח הנאשם להורות על ביטול הרשעתו של הנאשם, לצד הסתפקות בהשתת צו של"צ.

   8.הנאשם אשר קיבל את "זכות המילה האחרונה", טען כי הוא תומך בשני ילדיו הסטודנטים; עובד מזה כחמישים שנה; וכי יש בינו לבין המתלוננת "ויכוחים קטנים וזה הכול". עוד לטענתו, הוא מעוניין להירשם ברשם הקבלנים, ולשם כך הוא נדרש לחתום על מסמך לפיו בתוך 3 שנים לא תהיה לו כל הרשעה פלילית [כך לדבריו].