מדינת ישראל נ' פלוני

העובדות והעבירות בהן הורשע הנאשם:

הנאשם הורשע ביום 14.9.23 ולאחר שמיעת ראיות, בכתב אישום אשר מייחס לו עבירות של ניסיון לקבלת דבר במרמה, עבירה לפי סעיף 415 סיפא ביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין/החוק"), שבועת שקר, עבירה לפי סעיף 239 לחוק, זיוף, עבירה לפי סעיף 418 לחוק ושימוש במסמך מזויף, עבירה לפי סעיף 420 לחוק.

על פי העובדות שבכתב האישום והקביעות בהכרעת הדין, המנוחה - פלונית (להלן: "המנוחה/המצווה"), הייתה בעלת דירה ברחוב XXX בXXX (להלן: "הדירה") וערכה צוואה בשנת 2009 לטובת המתלוננת מ.ר, בפני עורך דין. צוואה זו הופקדה אצל רשם החברות ביום שלמחרת. עוד הוכח, כי משנת 1997 ועד ליום פטירתה בשנת 2014 התגוררה המנוחה בבית אבות בעיר XXX, וכן כי משנת 2007 ועד סוף שנת 2018 החזיק הנאשם בדירה.

לאחר פטירת המנוחה (בשנת 2014), הגישה מ.ר באמצעות בא כוחה בקשה לקיום הצוואה, לה התנגד הנאשם ושלח, עובר ליום 19.3.17, צוואה מזויפת לרשם החברות ואשר נחזית להיות כזו שנערכה על ידי המנוחה ביום 25.5.11, שם ציוותה לכאורה, את כל רכושה, לרבות הדירה לנאשם. הנאשם, זייף את הצוואה במועד שאינו ידוע למאשימה ובדרך של חיקוי חתימתה המקורית של המנוחה.

בנוסף וביום 19.3.17, הגיש הנאשם בקשת התנגדות לקיום הצוואה בפני רשם הצוואות בתל אביב, כשהוא נסמך על אותה צוואה מזויפת ואף הגישה כראיה בהליך משפטי בנוגע לבקשה לסילוק יד שהוגשה מטעם מ.ר. עוד נסמך הנאשם על תצהיר שקר אותו הגיש, שם טען כי הדירה הוענקה לו על ידי המנוחה.

טיעוני הצדדים לעונש:

ב"כ המאשימה, הגיש גיליון הרשעות של הנאשם. ביקש להדגיש את הערך החברתי העליון שנפגע מהתנהגות הנאשם והוא רצונה האחרון של המנוחה להוריש את רכושה, שכן במעשי המרמה חיבל ברצונה זה. הפנה לערכים נוספים שנפגעו ממעשיו ואשר פגיעתם מצויה ברף הגבוה; זכות הקניין וכבוד המת, חופש הרצון וחופש הבחירה של המנוחה וכן פגיעה במערכת המשפט. הפנה לנסיבות ביצוע העבירה, לתכנון שקדם למעשים, בכך שהועברו מסמכים מזויפים לרשם הירושות ולגיבוש שבועת השקר, עוד הפנה לכך שמדובר בעבירה מתמשכת המתפרשת על פני כ-17 שנים של ניצול לרעה את המנוחה, אישה ערירית שילדיה נפטרו ואת ימייה האחרונים העבירה לבדה בבית אבות. לבחינת מתחם הענישה ההולם, הפנה והגיש פסיקה, ממנה מבקש ללמוד על מדיניות ענישה של מאסרים בפועל ממושכים (במ/1). עתר למתחם ענישה שמתחיל מ-18 חודשי מאסר ועד 48 חודשים וביקש למקם את הנאשם בחלקו האמצעי של מתחם הענישה אליו עתר. הפנה לכך שהנאשם לא לקח אחריות על מעשיו, לא השיב את ההחזקה בדירה, לעברו הפלילי של הנאשם, וביקש לשקול שיקולי הרתעת היחיד- שכן לולא הייתה צוואה נוספת של מ.ר, לא ניתן היה לדעת לגבי קיומה של הצוואה המזויפת. והרתעת הרבים- נוכח הקושי באיתור עבירות מעין אלו, ורק על דרך של ענישה מחמירה ניתן להרתיע מביצוען. לעניין חלוף הזמן ביקש להדגיש, כי הדחיות הרבות בתיק רובצות לפתחו של הנאשם. לבסוף, ביקש להטיל על הנאשם 34 חודשי מאסר בפועל, לצד מאסר מותנה משמעותי וכן קנס משמעותי לקופת המדינה.

ב"כ הנאשם, בראשית טיעוניו הדגיש את נסיבותיו האישיות של הנאשם- אב לארבעה ילדים קטנים והציג מסמכים רפואיים הנוגעים לילדיו (במ/2-במ/3). הדגיש כי מדובר באב אשר מעורב בחיי ילדיו ומסייע בטיפולים בהם. ביקש להתחשב בכך שהנאשם עבר תהליך שיקום, אמנם לא באמצעות טיפול תחת עיניו של שירות המבחן אך עבר שיקום עצמי, בכך שמאז ביצוע העבירות המיוחסות לו לא נפתחו כנגדו תיקים, כשהרשעתו האחרונה היא משנת 2011. ביקש להתחשב בעונשו של הנאשם נוכח פגיעה בעקרונות הצדק וההגינות: השיהוי שבהגשת כתב האישום, השלמות החקירה שבוצעו במהלך ניהול ההליך, לכך שהצוואה המקורית אינה נמצאת בחומרי החקירה ולכך שעד מהותי שהיה נוכח בעת החתימה על צוואת הנאשם, לא הובא להעיד בבית המשפט ועדותו יכולה הייתה לסייע לנאשם. עוד ביקש להפנות לתרומתו של הנאשם בתקופת מלחמת חרבות ברזל והגיש סרטונים המעידים על כך (במ/4). עוד הגיש פסיקה ממנה מבקש ללמוד על מדיניות הענישה וביקש לקבוע מתחם הענישה שמתחיל מאי הרשעה ועד 9 חודשי עבודות שירות וזאת בשל חלוף הזמן והשיקום העצמי אותו עבר הנאשם.

הנאשם, הדגיש כי אין בעברו הרשעות בתחום המרמה וכי ההליך הפלילי השפיע עליו רבות. ציין שילדיו זקוקים לו וביקש להסתפק בענישה צופה פני עתיד. עוד הציג סרטונים נוספים בהם נצפים חיילי צה"ל מודים לו על תרומתו.