מדינת ישראל נ' שפרינג

האם אדם המוריד באמצעות תכנת שיתוף קבצים תמונות וסרטונים בעלי תוכן פדופילי, ומשאיר את הסרטים והתמונות שהוריד בתיקיה בתוך תכנת השיתוף, ייחשב כמפרסם של אותם סרטונים ותמונות?

האם וכיצד ניתן לקבוע שאלפי קבצים שנמצאו במחשבו של אדם החשודים ככוללים תכנים פדופיליים, אכן כוללים תכנים אלו, שעה שלא כל הקבצים נצפו על ידי חוקרי המשטרה?

אלו הן שתי השאלות המרכזיות הדורשות הכרעה במסגרת הכרעת הדין.

כתב האישום

1.נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שני אישומים. האחד – החזקת פרסום תועבה, עבירה לפי סעיף 214(ב3) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן: החוק), והשני – פרסום תועבה אסור ובו דמות של קטין, עבירה לפי סעיף 214(ב) לחוק.

על פי פרט האישום הראשון, החזיק הנאשם במספר התקנים סרטונים ותמונות ובהם תוכן פדופילי (להלן יכונו: הסרטונים והתמונות לפי העניין):

במחשב הנייח שבביתו נטען שהחזיק כ – 951 סרטונים וכ – 3237 תמונות, בגודל 93 ג'יגה בייט, בשתי תיקיות.

על גבי דיסק קשיח נשלף נטען שהחזיק כ – 1030 סרטונים וכ – 27,389 תמונות בגודל 134 ג'יגה בייט, בשתי תיקיות.

על גבי הטלפון הנייד שלו מסוג LG g3 נטען שהחזיק כ – 16 תמונות.

על פי פרט האישום השני, במועדים שונים שאינם ידועים במדויק, העביר הנאשם לאחרים שזהותם אינה ידועה, סרטונים ותמונות של קטינים וקטינות בעלות תוכן פדופילי, זאת באמצעות תוכנת emule (אימיול) בה החזיק במחשב בביתו.

בחלק הכללי של כתב האישום נטען שתכנת emule היא "תכנת שיתוף קבצי מחשב ברשת האינטרנט, המאפשרת להתחבר, באמצעות רשת האינטרנט, לשם העברת נתונים בין שני מחשבים או יותר עליהם מותקנת התוכנה, לרבות תמונות וקבצי וידאו."