ת"פ 32919-07-13 מדינת ישראל ואח' נ' קדוש

מחלוקת נפלה בין הצדדים במשפט זה. המחלוקת הינה בשאלה העולה תדיר בשנים האחרונות, וכפי שציינתי בהחלטות רבות אחרות, מדובר למעשה בתופעה. המחלוקת היא בשאלת הרשעת הנאשם או אי הרשעתו בגין עבירות שביצע.

בטרם דיון והכרעה במחלוקת מצאתי להעלות עובדות כתב האישום שהנאשם הודה בהן בדיון שהתקיים לפני ביום 17.2.14. בדיון זה הודה הנאשם בעובדות כתב האישום ובא כוח הנאשם הצהיר כי הנאשם הבין תוכנו ומהותו בטרם הודייתו. בא כוח הנאשם עתר לאי הרשעת הנאשם וחיובו בשירות לתועלת הציבור – של''צ.

ראוי לציין כי בעקבות הערתי תוקן האישום הראשון בכתב האישום, ומעבירה של קבלת דבר במרמה יוחסה לנאשם עבירה של זיוף מסמך.

בעקבות האמור לעיל, הורשע הנאשם בביצוע העבירות המיוחסות לו בשלושת כתבי האישום שבכתב האישום. כאן המקום לפרט העובדות בהן הודה הנאשם. ראשית לכל הודה הנאשם כי על פי החלטת לשכת ההוצאה לפועל בתל אביב מיום 4.4.13 נאסר על הנאשם לצאת את הארץ. על פי האישום הראשון, הודה הנאשם כי כחודשיים עובר לתאריך 11.7.13 בתאריך מדויק שאינו ידוע יצר הנאשם קשר עם אדם אחר שזהותו אינה ידועה, וזה סיפק לנאשם דרכון על שם אדם אחר, אשר נושא תמונתו של הנאשם. הנאשם מסר תמונתו לאותו אדם על מנת שזה יזייף הדרכון.

משום כך, הודה והורשע הנאשם בעבירה של זיוף דרכון לפי סעיף 8 לחוק הדרכונים.

על פי האישום השני עולה כי ביום 8.5.13 יצא הנאשם את הארץ דרך שדה התעופה בן גוריון כשהוא מתחזה לאותו אדם שהדרכון המזויף הוא על שמו כמפורט באישום הראשון. הנאשם חזר לארץ בתאריך 24.5.13. כתב האישום מנוסח באופן לקוי שכן מנסחו חדל לציין כי יציאת הנאשם את הארץ הייתה בניגוד לאיסור היציאה מן הארץ.

הנאשם הורשע לפיכך בעבירות של: שימוש בדרכון מזויף, התחזות כאדם אחר במטרה להונות והפרת הוראה חוקית.

על פי האישום השלישי הודה הנאשם כי ביום 19.6.13 יצא הנאשם את הארץ דרך שדה התעופה בן גוריון כשהוא שוב מתחזה לאותו אדם שעל שמו הוצא הדרכון המזויף כאמור באישום הראשון. הנאשם חזר לארץ ביום 11.7.13.