ת"פ 32836-09-13

בתאריך 11.9.13 הגישה המאשימה כתב אישום נגד הנאשמים המייחס לשניהם עבירה של תקיפה וחבלה ממשית ע"י שניים או יותר, על פי סעיף 382(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "החוק") כשלנאשם 1 מייחס כתב האישום גם עבירות של איומים, על פי סעיף 192 לחוק, תקיפה סתם ע"י שניים או יותר, על פי סעיף 382(א) לחוק והחזקת סכין למטרה לא כשרה, על פי סעיף 186(א) לחוק.

בעובדות כתב האישום פירטה המאשימה את חלקו של כל אחד מהנאשמים ושל מעורב נוסף שזהותו אינה ידועה למאשימה והוגדר כ"אחר".

כבר בדיון שהתקיים בתאריך 19.2.14 העלה ב"כ נאשם 2 במשתמע טענה של טעות בזיהוי כשביקש שהמאשימה תערוך מסדר זיהוי לנאשם ובתאריך 25.6.11 מסר את תשובת הנאשם לאישום, בו הודה בנוכחות במקום ובזמן אך הכחיש כל מעורבות בעבירת בתקיפה וטען כי "נכח במקום מתוך כוונה להביא לפיוס ושלום בין הצדדים ותו לא".

נאשם 1 אף הוא כפר בעובדות כתב האישום והתיק נקבע להוכחות.

בפתח ישיבת ההוכחות שנקבעה לתאריך 16.3.15 ביקשה ב"כ המאשימה לתקן את עובדות כתב האישום באופן שהמעשים שיוחסו לנאשם 2 ייוחסו ל"אחר" ולהיפך.

לטענת המאשימה רק בבוקרו של יום הדיון נודע לב"כ המאשימה "כי חלקו של נאשם 2 שונה מהמיוחס לו בכתב האישום".

לאור הבקשה המפתיעה והשינוי המהותי בעובדות כתב האישום, ביקשו ב"כ הנאשמים שהות להגיב לבקשה וסברתי כי בנסיבות המקרה הדין עמם ויש לתת להם, ובעיקר לב"כ נאשם 2, שהות להיערך להגיב לבקשה וודאי להיערך עם קו הגנה תואם, ככל שהבקשה תתקבל.