מדינת ישראל נ' ר'

כתב האישום:

הנאשמת הורשעה לאחר שמיעת ראיות בעבירות של איומים – עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"); תקיפת עובד ציבור – עבירה לסעיף 382 (א) (ג) לחוק העונשין; ותקיפה הגורמת חבלה ממשית – עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

לפי עובדות כתב האישום, בהן הורשעה הנאשמת, בזמן הרלוונטי לכתב האישום שימש ח.א.א.(להלן: "המתלונן") כאח מוסמך בבית החולים רמב"ם בחיפה (להלן: "בית החולים"), וככזה היה עובד חירום.

בתאריך 3.2.2015 סמוך לשעה 11:00, בעת שהמתלונן עסק בטיפול בחולה בחדר המיון בבית החולים, ניגשה אמה של הנאשמת, גב' ס.ר. (להלן: "ס'") למתלונן, וביקשה ממנו שייתן לנאשמת משכך כאבים.

המתלונן הסביר לס' שהוא בעיצומו של טיפול בחולה אחר, ויסייע לנאשמת לאחר שיסיים טיפול זה. בתגובה, החלה הנאשמת לצעוק על המתלונן, ואיימה עליו שאם לא ייתן לה משכך כאבים היא תשפוך על גופו תה מתוך כוס תה שהייתה לה (להלן: "הכוס"), וזאת בכוונה להפחידו או להקניטו.

בהמשך, שפכה הנאשמת תה חם מהכוס לעברו של המתלונן. המתלונן ניסה לברוח לאחור, ואז הנאשמת אחזה בכיסא שהיה במקום וזרקה אותו לעבר המתלונן. המתלונן נפגע מהתה החם ומהכיסא, ונפל.

כתוצאה ממעשיה של הנאשמת, נגרם למתלונן אודם קל ביד וברגל שמאל, סימן חבלה במצח ושריטה ברגל שמאל.

במעשיה המתוארים לעיל, הנאשמת איימה על המתלונן בפגיעה שלא כדין בגופו בכוונה להפחידו או להקניטו, תקפה אותו בהיותו עובד חירום כאשר הוא עובד בחדר מיון, וגרמה לו חבלה ממשית.

תסקיר שירות המבחן:

שירות המבחן ערך תסקיר מפורט בעניינה של הנאשמת, ממנו עולה כי מדובר בבחורה צעירה, בת 32, גרושה ואם לילד, המתגוררת עם הוריה ב-XXX. הנאשמת מסרה לשירות המבחן כי היא עובדת בחברת תקשורת, בחצי משרה, בתפקיד שימור לקוחות, מזה כ-4 חודשים (עובר להכנת התסקיר). הנאשמת בת בכורה להורים מאמצים ולה שני אחים נוספים, בגירים, ואחות שהינה מאומצת. היא שירתה שירות צבאי מלא, ולאחר השירות עבדה בעבודות זמניות, באופן לא רציף. בגיל 21 נישאה, אך לאחר מספר שנים התגרשה. הנאשמת נעדרת עבר פלילי. בכל הנוגע לביצוע העבירות נשוא ההרשעה, הודתה הנאשמת בפני שירות המבחן בעבירות המיוחסות לה, נטלה אחריות מלאה על ביצוען, ביטאה בושה וצער, נוכח התנהלותה באירוע. הנאשמת תיארה את מצבה הבריאותי עובר לאירוע, על מנת ללמד את קצינת המבחן את הנסיבות שהובילו להתנהגותה הבעייתית. קצינת המבחן התרשמה כי מדובר באירוע חריג, אשר אינו משקף את התנהלותה בדרך כלל.

להתרשמותה של קצינת המבחן, מדובר בבחורה צעירה המנהלת אורח חיים תקין, ועל אף רקע חיים, אישי, מורכב, גילתה לכל אורך חייה יכולות התמודדות טובות, בין אם זה במסגרות חינוכיות, ובין אם זה בצבא, ובתעסוקה.

מסקנתו של שירות המבחן היא כי הנאשמת פעלה מתוך תחושה של חוסר אונים וחוסר מוגנות שחוותה באותה עת, כשברקע מצבה הבריאותי הבעייתי. הנאשמת הפנימה את הכשלים ההתנהגותיים שהיו בהתנהגותה, והביעה אמפתיה רגשית וקוגניטיבית כלפי המתלונן.

שירות המבחן לא התרשם כי מדובר בבעלת מאפיינים מושרשים אלימים, או שוליים, אלא במי שפעלה מתוך מצוקה בשל חוסר אונים. בסופו של יום, המליץ שירות המבחן לסיים את ההליך ללא הרשעה, תוך הטלת שירות לתועלת הציבור, בהיקף של 100 שעות, כעונש חינוכי, שיהיה בו תרומה לחברה ופיצוי על הנזק והפגיעה שהסבה הנאשמת בהתנהגותה.

טענות הצדדים:

ב"כ המאשימה עמד על חומרת המעשים והעבירות בהן הורשעה הנאשמת, תוך שהוא מדגיש את החומרה היתרה שיש בפגיעה במתלונן הנמנה על צוות רפואי, אשר כל חטאו היה שביצע את עבודתו, והעניק טיפול רפואי. לגישתו, מדובר במכת מדינה, וקיימת חשיבות רבה להגברת המאבק במיגור האלימות, כלפי צוותים רפואיים.