ת"פ 32482-12-15 מדינת ישראל נ' חוג'יראת(עציר)

כתב האישום והכרעת הדין

1. הנאשם הורשע בהכרעת דין שניתנה לאחר ניהול הליך ראיות בעבירות של הסגת גבול פלילית לפי סעיף 447(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), וגניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין, וזוכה מעבירת שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין שיוחסה לו בכתב האישום.

2. ואלה העובדות שהוכחו במשפט: ביום 10.12.2015 סמוך לשעה 17:45 הסיג הנאשם גבול למוסך "מגס פחחות וצבע בע"מ" (להלן: המוסך) הממוקם בשד' ההסתדרות 215 בחיפה, בכדי לעבור עבירה. הנאשם נכנס למוסך, שלא היה פעיל באותה העת ושעריו היו סגורים, מדלת שירות שהייתה פתוחה. באותו מעמד גנב הנאשם מהמוסך מברגה בשווי של 1,200 ₪ באופן שנטל את הכלי, נשאו עמו ועזב את המקום.

   ביום 11.12.2015 בשעה 13:30 לערך בסמוך למוסך, לאחר שמר ויסאם בחוס, הבעלים של המוסך (להלן: המתלונן), הבחין בנאשם הולך בסמוך למוסך, וביקש לעכבו עד להגעת המשטרה אותה הזמין, פנה הנאשם למתלונן וביקש ממנו שלא להזמין משטרה שכן הוא יחזיר לו את המברגה. בהמשך, הוסיף הנאשם ואמר: "אני יחזיר לך את המברגה אם תבטל משטרה, אני חולה לב ויש לי תנאי 5 שנים, לא היה לי מה לאכול, יש לי ילדים, חיפשתי נחושת, אם תבטל משטרה אף אחד לא יתקרב לך בלילה לעסק". משהבין הנאשם שאין בכוונת המתלונן לבטל את הזמנת המשטרה, הוסיף ואמר לו: "לא כדאי לך, לא יהיה לך טוב, תיקח תעודת זהות, נעשה סולחה. בוא אני אחזיר לך את המברגה". בכתב האישום נטען כי במעשים אלה עשה הנאשם דבר כדי למנוע או להכשיל הליך שיפוטי. הגם שעובדות אלה הוכחו, החלטתי לזכות את הנאשם מעבירה מעבירת שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין, שיוחסה לו.

   טיעוני הצדדים לעונש

3. בא-כח המאשימה טען לעונש, פירט את הערכים המוגנים והפנה לנסיבות המקרה. נטען כי מתחם העונש ההולם נע בין 6 ל-18 חודשי מאסר בפועל. אשר לגזירת העונש בתוך המתחם, הפנה בא-כח המאשימה לגיליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם (הוגש וסומן ת/1) הכולל 18 הרשעות, בין היתר בעבירות סמים, רכוש ואלימות. נטען כי למן הרשעתו הראשונה של הנאשם בשנת 1979 הוא לא מפסיק לבצע עבירות ולהזיק לחברה, וכי לחובתו ארבעה מאסרים מותנים (גזרי הדין הוגשו וסומנו כדלקמן: ת"פ 32238-10-13 – ת/2; ת"פ 23282-11-12 – ת/3; ת"פ 49406-09-14 – ת/4; ת"פ 53043-09-14 – ת/5) שעונשי המאסר המותנה שהוטלו בהם עומדים במצטבר על 19 חודשים. לטענת בא-כח המאשימה, ממקרא גזרי הדין עולה כי הערכאות השונות לא מיצו עם הנאשם את הדין ונתנו לו הזדמנויות רבות לתקן דרכיו, אך הוא שב וביצע עבירות, ועל כן הגיעה העת למצות את הדין עמו. כן נטען כי הנאשם לא לקח אחריות על מעשיו ולא הביע חרטה, והורשע לאחר הליך שמיעת ראיות בו העידו כל עדי התביעה. על כן, ביקש בא-כח המאשימה להטיל על הנאשם עונש מאסר במתחם הנטען, להפעיל את כל המאסרים המותנים במצטבר בינם לבין עצמם ובמצטבר לעונש המאסר שיוטל בתיק זה, וכן להטיל מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.

4. הסנגור טען כי נסיבות המקרה דנן אינן חמורות, שכן הרכוש שנגנב אינו בעל ערך גבוה במיוחד, ולגישתו עבירת הגניבה "נבלעת" בעבירת הסגת הגבול. לטענת הסנגור, מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי למספר חודשי מאסר שלרוב מוטלים בעבודות שירות. נטען כי אין לזקוף את ניהול ההליך לחובת הנאשם, שכן בסופו של יום הוא זוכה מן העבירה של שיבוש מהלכי משפט. הסנגור הדגיש בטיעוניו כי הפעלת כל המאסרים המותנים מובילה לתוצאה לא מידתית, שכן בגין עבירות שאינן חמורות במיוחד ירצה הנאשם עונש מאסר ארוך. לטענתו, יש להתחשב בעובדה שהמאסרים המותנים בשני גזרי דין (שסומנו ת/2 ו-ת/5) הוטלו על הנאשם כאשר הוא היה אסיר, ולא היה מיוצג, ולכן נוצר מצב בעייתי שבו תלויים ועומדים נגדו ארבעה מאסרים מותנים, בעוד שלו היה מיוצג יכול היה לצרף את התיקים ולא היו עומדים לחובתו תנאים כה רבים. הסנגור טען כי אין הוראה סטטוטורית לפיה יש להטיל מספר מאסרים מותנים במצטבר בינם לבין עצמם, ולטענתו יש להטילם בחופף, והוא הפנה לפסיקה. כן טען כי גם לגופו של עניין יש סיבה מוצדקת שלא להטילם במצטבר, וזאת לאור התוצאה הבלתי מידתית שתיגרם. לבסוף הפנה הסנגור לנסיבותיו של הנאשם: גילו; נסיבותיו האישיות והמשפחתיות; התמכרותו לסמים; ולעובדת מעצרו בתיק הנוכחי. לאור האמור, ביקש הסנגור שלא למצות את הדין עם הנאשם, וטען שעל התוצאה הסופית להיות הולמת לעבירות בהן הורשע בתיק הנוכחי.