מדינת ישראל נ' סופר ואח'

הערה מקדימה

אין זה מקובל או ראוי לחשוף פרטים מהליך גישור, במיוחד הליך גישור שלא עלה יפה, בבחינת "מה שהיה בגישור נשאר שם". לא אחרוג מהכלל האמור, ואולם אינני יכול שלא להתייחס במספר מילים להליך הגישור העקר שהתנהל בתיק זה, כמובן מבלי לחשוף פרטים בלתי נחוצים, לרבות השאיפות העונשיות שהוצגו במהלכו.

הליך הגישור בתיק זה התקיים לבקשת הצדדים ובהסכמתם. הפערים שנותרו בין הצדדים היו קטנים, קטנים מאוד. ואף על פי כן, שני הצדדים התחפרו בעמדתם, ולא היו מוכנים למוש ממנה ימינה או שמאלה. עוד לפני דיון הגישור, המאשימה הציעה לנאשם הצעה שראתה בה הצעה סופית, בבחינת "תסכים לה או שאיננה עוד". כמקובל, ההצעה של המאשימה כללה הסכמה לתיקון מסוים בכתב האישום והסכמה עונשית סגורה. ניסיונותיי להניע הליך הידברות, שמחייב לשיטתי מידה, ולו מינימלית, של גמישות, נתקל בחומה בצורה של סרבנות. בנסיבות אלה, בהעדר הסכמה, הצעתי לצדדים לטעון בתוך טווח ענישה מוסכם, לפי הפערים (הזניחים) שנותרו ביניהם. להפתעתי, גם הצעה "צנועה" זו סורבה. לאור זאת, ובצר לי, הצעתי לצדדים לטעון באופן חופשי לעניין העונש, על בסיס כתב האישום המתוקן. הפתעתי עלתה שעה שגם הצעה זו סורבה. לאור התנהלות זו, עמדתי לקבוע את התיק להוכחות.

בסופו של דבר, זה היה הנאשם, בתנאים של העדר נכונות להסכמה חלקית כלשהי, שהסכים להודות בכתב האישום המקורי, ללא תיקונים, כשהצדדים חופשיים לחלוטין בטיעוניהם לעונש.

הודות להודאת הנאשם, ימי דיוני הוכחות שלמים נחסכו, הרבה בזכות הגמישות שגילתה ההגנה דווקא.

הדיון בתיק נקבע לטיעונים לעונש. הצדדים טענו לעונש, ארוכות, במשך מספר שעות. כל צד הכין קלסר שהתפקע מרוב פסיקה. בנוסף, ב"כ הצדדים הציפו את בית המשפט, ביום מוקד עמוס בדיונים, בטענות כיד הכישרון הטובה על שניהם, למול עיניהם הכבויות מתסכול של מתדיינים אחרים שהמתינו לתורם שעות ארוכות. ניסיונות בית המשפט לשכנע את הצדדים לקצר בטיעוניהם, והפצרות לאחוז את השור בקרניו ולטעון בהתאם למידותיו של התיק, על רקע הפער המצומצם בין הצדדים - עלו בתוהו.

לאחר הטיעונים הארוכים התיק נדחה למתן גזר דין ועוד שעות ציבוריות התבזבזו להן לשווא. בנסיבות אלו, מותר לתהות האם אין שכרה של העיקשות יוצא בהפסדה בסופו של הליך.

לא הייתי משתף בתסכול שיפוטי זה, אלמלא הרלוונטיות של התנהלות זו לעניין העונש.

לשיטתי, הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום המקורי, והסכמתו לטיעון חופשי לעונש, מבלי "תמורה" בדמות הטבה עונשית או בריכוך כתב האישום, ראויה להתחשבות מרבית בעת הערכת המשקל שיינתן להודאת הנאשם, ללקיחת האחריות ולחיסכון בזמן שיפוטי. וכל כך למה ?