ת"פ 31382-01-15

הנאשם נותן את הדין לאחר שהודה בכתב אישום מתוקן בעבירות של כניסה לישראל שלא כדין, התפרצות למקום מגורים במטרה לבצע עבירה, גניבה ואיומים.

מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי הנאשם התפרץ לבית בראש העין ונטל מהבית 2 מחשבים ניידים ושני תיקים. בעל הבית הבחין בנאשם ופתח בריצה אחריו, או אז נעמד הנאשם למולו כשהוא אוחז במברג באורח מאיים. המתלונן אחז בידו של הנאשם וכופף אותה וכתוצאה מכך נדקר הנאשם עצמו בגבו.

נוכח הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, איני מוצאת להרחיב באשר לערכים המוגנים ובקליפת אגוז יצוין כי במעשיו פגע הנאשם בזכותו של המתלונן להגנה על רכושו וקניינו, בריבונות המדינה, ובזכותו של אדם לשלוות נפש.

מדובר בנאשם אשר לחובתו רישומים פליליים קודמים מרובים והוא ריצה מאסרים הן בשל עבירות רכוש והן בגין עבירות אלימות, ביטחון ועוד.

בשקלול הערכים המוגנים בהם פגע הנאשם, הפסיקה הנוהגת ונסיבות ביצוע העבירה, אני מוצאת כי מתחם העונש ההולם למכלול המעשים אותם ביצע הנאשם, הינו 15-30 חודשי מאסר.

בנסיבות אלו, אני מוצאת כי העונש לו עותרים הצדדים, קרי 22 חודשי מאסר ועונשים נלווים, הולם הן את חומרת העבירות והן את נסיבותיו האישיות של הנאשם ועל כן אכבדו.

באשר לעתירת המאשימה להטלת פיצוי וקנס, הרי שלא ניתן להתעלם מכך שמדובר במי שנכנס לתחומי ישראל ומבצע עבירות רכוש מרובות שוב ושוב, כאשר מטרת כניסתו הינה עשיית רווח על חשבונו של מי שעומל רבות כדי לקנות את רכושו. כן אין להתעלם מכך שכפי שנפסק פעמים רבות, כניסה אל הבית ונטילת רכוש, אינה מתמצית במה שמוגדר עבירת רכוש בלבד וטומנת פגיעה משמעותית בתחושת הביטחון.

בוודאי נכון הדבר כאשר המתלונן אשר רדף אחרי הנאשם וניסה להציל את רכושו ניצב מול סיטואציה בה עומד מולו הנאשם עם מברג למול גופו.

יחד עם זאת, לקולא אתחשב בכך שבסופו של יום נטש הנאשם בשל תפיסתו את הרכוש הנגנב, ובטיעוני ב"כ הנאשם באשר למצבו הכלכלי של הנאשם - הן נוכח מצבו המשפחתי והן נוכח תקופת המאסר הצפויה לו.