מדינת ישראל נ' כ'

החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירות המיוחסות לו באישומים מס' 1, 2 ו-4 ולהרשיעו בעבירת איומים, בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, המיוחסת לו באישום מס' 3.

כתב האישום והמענה לו

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה סתם (בן זוג) (אישום מס' 2) ואיומים (אישומים 1, 3 ו-4). על פי החלק הכללי, בתקופה הרלוונטית היו הנאשם ומ.כ. (להלן – המתלוננת) בני זוג נשואים המתגוררים בנפרד ונמצאו בהליך גירושין. לבני הזוג שני ילדים משותפים בני 4.5 שנים (להלן – הקטינים; הילדים).

באישום מס' 1 נטען כי ביום 14.8.16 בשעה 12:00 הגיעה המתלוננת לאסוף את הקטינים מבית הורי הנאשם בXXX. בנסיבות אלה איים הנאשם על המתלוננת באומרו שהלוואי שמקומה יהיה ליד אחותה שנפטרה וכי יפנה לרווחה כדי שייקחו את הילדים של אחותה שנפטרה. בתגובה אמרה לו המתלוננת שאם ירים עליה יד היא תפנה למשטרה ונכנסה לרכבה. בתגובה ניסה הנאשם לפתוח את דלת הרכב ודפק על דלתות הרכב בעוד הקטינים בוכים ברכב.

באישום זה יוחסה לנאשם עבירת איומים, בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין.

באישום מס' 2 נטען שכ-3 חודשים עובר ליום 15.8.16 נסעו הנאשם והמתלוננת ברכב לקנות רהיטים לביתם המיועד באזור התעשיה החדש בנתניה. בנסיבות אלה התגלע ויכוח בין הנאשם לבין המתלוננת על רקע רצון המתלוננת לקנות מתנה לחנוכת בית אחיה, במהלכו צעק הנאשם על המתלוננת. המתלוננת דרשה שיעצור את הרכב אך הנאשם המשיך בנסיעה ומשך בשערות ראשה של המתלוננת וקילל אותה "זונה", "שרמוטה", עד אשר עצר את הרכב ברמזור אדום, אז ברחה המתלוננת מהרכב.

באישום זה יוחסה לנאשם עבירת תקיפה סתם (בן זוג), בניגוד לסעיף 382(ב) לחוק העונשין.

באישום מס' 3 נטען שביום 28.6.16 שלח הנאשם באמצעות הטלפון הנייד הודעה אל הטלפון הנייד של המתלוננת ובה כתב, בין היתר, "תיזהרי שאני לא אתקשר למישהו שיעשה לך בלאגן רציני"; "אני חייב לרסק אותך כמו שריסקת אותי והפעם זה יהיה קשה"; "תיזהרי ממני אני לא רואה בעיניים בגלל הרמאות שלך"; "רצית מלחמה קיבלת מלחמה".

באישום זה יוחסה לנאשם עבירת איומים, בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין.

באישום מס' 4 נטען שביום 2.7.16 שלח הנאשם הודעה באמצעות הטלפון הנייד אל הטלפון הנייד של המתלוננת ובה כתב, בין היתר, "אין לי מה להפסיד כבר הפסדתי את משפחתי וילדיי האהובים השאר זה רק נקמה"; "לטובת כולם תשתדלי לפגוע בי כמה שפחות אחרת זה יגמר רע ואני לא מאיים אני לא חזק כמוך".

באישום זה יוחסה לנאשם עבירת איומים, בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין.

2.בישיבת המענה כפר הנאשם בעובדות כתב האישום. הוא אישר שאמר וכתב את הדברים שיוחסו לו באישומים 1, 3 ו-4, אך טען שלא התכוון לאיים. באשר לארוע מושא אישום מס' 2 – כפר בתקיפת המתלוננת. לאור כפירת הנאשם נשמעו הראיות בתיק.

מטעם המאשימה העידו המתלוננת (עמ' 37-3) (הודעותיה – ת/9-ת/11); החוקרת ליהי פיק (עמ' 6-4) (גובת הודעת הנאשם – ת/2); והחוקרת איילת קווה (עמ' 11-6) (מזכרים ביחס לשיחה וזימון של עדים פוטנציאליים מצד המתלוננת, אשר לא שיתפו פעולה – ת/3-ת/8). כן הוגשו הודעת עו"ד ענת וסרמן-צים (ת/12) (בנוגע להתנהגות הנאשם באחת מישיבות הגישור שנערך בינו לבין המתלוננת בהליך הגירושין); ותצלומי הודעות הוואטצאפ מושא אישומים 3 ו-4 (ת/1).