ת"פ 30969-09-14 מדינת ישראל נ' ל'(עציר)

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון בכתב אישום מתוקן בעבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש –בן זוג לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

על פי המפורט בכתב האישום המתוקן, הנאשם והמתלוננת נשואים ומתגוררים יחד בכפר סבא.

ביום 8.9.14 בשעה 01:00 עת שכבה המתלוננת במיטה בבית, התגלע ויכוח בינה לבין הנאשם, במהלכו דחף אותה הנאשם, וזו בתגובה ביקשה שיעזוב אותה.

בנסיבות אלה, אחז הנאשם בשערה, הפילה לארץ, והכה בה באגרופיו בפניה. כשהייתה שרועה על הרצפה, משך הנאשם בשערה והטיח ראשה ברצפה.

בהמשך, אחז בבקבוק שתיה מלא עשוי פלסטיק, והכה בראשה של המתלוננת מספר פעמים עד אשר נכנסה בעלת הבית, הגב' ילנה לונדין. בנסיבות אלה אמרה הגב' ילנה לנאשם שאם ממשיך לתת מכות -היא תתקשר למשטרה, והנאשם אמר "סורי" והפסיק.

כתוצאה ממעשיו, נגרמו למתלוננת חבלות של נפיחות והמטומה באזור המצח, נפיחות ורגישות בקרקפת, רגישות עמוד שדרה צווארי, והמטומות בברך ימין ובירך שמאל.

2.לאחר שמיעת עדות המתלוננת, הגיעו הצדדים להסדר טיעון - לפיו הנאשם יודה בכתב האישום המתוקן ויורשע בגינו, ולעניין העונש- יטענו הצדדים באופן פתוח, כאשר עמדת המאשימה למאסר ממושך בפועל לצד ענישה נלווית.

3.בטיעוניו לעונש טען ב"כ המאשימה כי מדובר באלימות קשה שהתפחתה על רקע ויכוח סתמי בין בני הזוג בשעת לילה מאוחרת, בעוד המתלוננת שוכבת במיטתה.

הנאשם הכה את המתלוננת, משך בשערה ולא חדל - אלא המשיך בכך בעודה על הרצפה, חבולה.

בעדותה תיארה המתלוננת כי צעקה והתחננה בפני הנאשם שיחדל ממעשיו וכדבריה" צעקתי א' א' בבקשה", וחדל ממעשיו רק לאחר שבעלת הבית הגיעה בשל צעקות המתלוננת והפרידה ביניהם.

החבלות הקשות של המתלוננת, והאלימות הקשה כלפיה- בהיותה אשתו- מהוות נסיבות לחומרא בעניינו.

הערך המוגן בעבירות אלה עניינו הגנה על שלמות גופו של אדם ותחושת ביטחונו האישי, של האישה בביתה-מבצרה. עבירות אלה הינן בבחינת "מכת מדינה" ובהם קושי לגשת למשטרה בשל מורכבותן.