ת"פ 3053-02-14 מדינת ישראל נ' בנימין ואח'

1.בפניי בקשת המבקש לעיין בתיק בית המשפט בעניינם של המשיבים.

כנגד המשיבים 2 ו-3 הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של הסתה לאלימות ולגזענות.

לטענת המבקש, פועל הוא לקידום חופש הדת והמצפון בישראל, ובמסגרת זו פועל לביעור נגע הגזענות בחברה, במיוחד בכל הנוגע לביעור הגזענות בשימוש בדת היהודית לשם הפליית האחר. נטען כי במסגרת הגדרתו ופעולותיו כמתואר לעיל, בוחן המבקש מקרים בהם הועמדו נאשמים לדין בגין הסתה לגזענות, ומכאן הבקשה לעיון בתיק בית המשפט.

המשיבה 1 התנגדה לבקשה בציינה כי בבקשה לא פורטו נימוקים המצמיחים את זכות העיון בתיק. כן צוין בתגובת המשיבה כי התיק עודנו תלוי ועומד וכי לפיכך אין מקום להיעתר לבקשה ולו בשלב זה של הדיון, כאשר זכות העיון תקים גם את הזכות לעיין במוצגים שהוגשו.

משיב 2 התנגד לבקשה בהתבסס על נימוקי המשיבה.

משיב 3 הסכים לבקשה, בנימוק כי התיק מתנהל בדלתיים פתוחות, וכי לכל אדם זכות מוקנית לעיין בתיק.

2.העוגן המשפטי לבקשת המבקש הינו תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), תשס"ג -2003.

סעיף 4(א) לתקנות קובע כי "כל אדם רשאי לבקש מבית המשפט לעיין בתיק בית משפט (להלן – בקשת עיון) ובלבד שהעיון בו אינו אסור על פי דין".

בסעיף 4(ו) נקבע כי אם החליט בית המשפט להתיר את העיון, רשאי הוא לקבוע כל תנאי הדרוש כדי לאזן בין הצורך בעיון לבין פגיעה אשר עלולה להיגרם לבעלי הדין.

כן נקבע כי ניתן להגביל את היקף העיון אם ראה בית המשפט כי הקצאת המשאבים הנדרשת מחייבת זאת.