ת"פ 30268-03-12 מדינת ישראל נ' ט.

בתום דיון ההוכחות שנשמע בפני ביום 15/3/2015 הודעתי לנאשם כי מצאתי לזכותו מחמת הספק.

להלן נימוקי להכרעת הדין:

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן – "החוק").

2.כפי העולה מעובדות כתב האישום הרי שביום 31/5/2011 בשעה 02:30 או בסמוך לכך בעקבות חשדו של הנאשם כי אשתו בוגדת בו, איים עליה בדירתם בראשון לציון בכך שאמר לה: "אם אני אתפוס אותך עם מישהו אני אהרוג אותך".

3.מטעם המאשימה העידה האשה – המתלוננת, ומטעם הנאשם העיד הנאשם.

עוד הוגשו לי במהלך הדיון שתי הודעותיו במשטרה – הודעות לאחר אזהרה, האחת מיום 31/5/2011 שעה 03:38 - ת/1, והודעתו השניה מיום 31/5/2011 שעה 09:35 – ת/2, מזכר בדבר הקושי לקיים חקירה בעניינו נוכח קשייו בשפה העברית – ת/3, ת/4 – הינו דו"ח פעולה של השוטר אשר הגיע למקום הארוע בשעה 02:19, ת/5 – הינו דוח עיכוב בו נרשמה תגובת החשוד – הנאשם בה אמר: "רק רציתי לאכול".

4.בעדותה בבית המשפט מסרה המתלוננת כי הינה בת 27 עובדת כקופאית  כי נישאה לנאשם עוד בהיותם באתיופיה, בהיותה צעירה כי להם ילד בן 8, אשר בזמן הארוע היה בן 4 שנים.

לדבריה, כאשר חזרה מעבודתה לאחר משמרת ערב, התפרץ עליה הנאשם נוכח כך שלא היתה בעבודתה ולא הכינה לו אוכל. כאשר הגיבה ואמרה כי תכין לו אוכל, איים עליה שיהרוג אותה אם יתפוס אותה עם מישהו, הוא החזיק אותה, רדף אחריה לחדר וזרק אותה על המיטה ונוכח כך הזמינה משטרה. לדבריה, בעדותה בבית המשפט זוהי הפעם הראשונה שאירוע כזה קורה.

לשאלה מה היא מערכת היחסים העכשווית, השיבה: "לא משהו מיוחד, ככה ככה" (עמ' 13 שורה 13 לפרוטוקול).

בחקירתה הראשית, מסרה המתלוננת כי כאשר חזרה מעבודתה, בעלה, הנאשם, כבר היה בבית. השעה בה חזרה הייתה 23:00 או 24:00 בלילה.