ת"פ 30198-01-13 מדינת ישראל נ' טוינה

ביום 18.3.15, לאחר ניהול הוכחות, ובהיותו עדיין מיוצג על-ידי סניגור מטעם הסניגוריה הציבורית, הורשע הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום:

א.איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

ב.החזקת סכין שלא למטרה כשרה, לפי סעיף 186(א) לחוק הנ"ל.

ג.התנהגות העלולה להפר שלום הציבור, לפי סעיף 216(א)(4) לחוק הנ"ל.

סירוב הנאשם לייצוג סניגור לאחר הרשעתו וסירובו לבדיקה פסיכיאטרית ולעריכת תסקיר:

1. לבקשת הסניגור המלומד עו"ד אלפסי, הופנה הנאשם לעריכת תסקיר שירות המבחן. הנאשם הכשיל אפשרות לערוך בעניינו תסקיר, כשבין היתר ניתק קשר עם שירות המבחן ואף עם הסניגור, ולבסוף הודיע מפורשות על סירובו לעריכת תסקיר (ע' 30 לפרוטוקול).

2. עוד ביום 17.10.13 נבדק הנאשם על-ידי פסיכיאטר בבית המעצר, ובבדיקה עלה חשד למצב פסיכוטי והומלץ על הסתכלות לצורך אשפוז (נ/1). עם-זאת, הנאשם עמד בסירובו להיבדק על-ידי פסיכיאטר מטעם הפסיכיאטר המחוזי או מטעם הסניגוריה הציבורית, אף שהסניגור עמד על הנחיצות בבדיקה ובתחילה הסכים הנאשם לבדיקה אצל מומחה פרטי מטעם הסניגוריה. שאלת חיובו של הנאשם בבדיקה או באשפוז לצורך הסתכלות לא עלתה כלל, ומכל מקום – ספק רב אם הייתי כופה על הנאשם בדיקה שלא היתה בה תועלת בשל סירוב הנאשם, או אשפוז להסתכלות בניגוד לרצונו (והשוו בג"צ 603/76 רוט נ' מ.י. (1977), ע"ח (מרכז) 13858-10-14 כהן נ' מ.י. (2014), ות"פ 48107-11-11 מ.י. נ' רוטנר ווייס (2016)). עוד יש לציין כי בעבר, לרבות בעת האירוע, ניהל הנאשם חנות מכולת (עדותו, ע' 17), וכיום הוא עובד בסופרמרקט.

3. מעת לעת הודיע הנאשם שהוא מתנגד לייצוגו על-ידי הסניגוריה הציבורית, וזו אף החליפה לנאשם סניגור, במטרה למקסם את האפשרות לשיתוף פעולה והגנה מיטבית. הנאשם שיתף פעולה (פחות או יותר) עם סניגורו וזה עשה מלאכתו נאמנה, עד שהגיעו הדברים למשבר לפני מועד הטיעונים לעונש: הנאשם סרב לכל קשר עם הסניגור והסניגוריה הציבורית, ואף תבע אותם לדין. לא הועילו הסברים, דברי ריצוי ודברי כיבושין, ובית המשפט נאלץ לפטור את הסניגור ואת הסניגוריה הציבורית מייצוג הנאשם, על-בסיס חוסר היכולת לספק לנאשם ייצוג הולם ולו סביר, לנוכח עמדתו והתנהגותו של הנאשם. יצוין, שבנוסף לנקיטת כל לשון ודרך לשכנוע הנאשם להיעזר בסניגור, שקלתי האפשרות להיעזר ב"סניגור כונן" או "מלווה", אך בנסיבות העניין ברור היה שאף בכך אין טעם ותועלת (החלטה מיום 6.6.16, לפי סעיף 17(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נ"מ], תשמ"ב-1982). גם לאחר שהובהר לנאשם כי הוא עומד בפני סכנת מאסר – כטיעון התביעה – עמד הנאשם על סירובו להיעזר בסניגור (ע' 34).

    

   מעשי הנאשם:

   1. ביום 27.3.11 בשעה 21:00 בקירוב, הגיע הנאשם לסופר מרקט בת"א, כאשר בשקית ניילון שאחז בידו היתה סכין. מדובר בסכין הנראית כסכין לחיתוך לחם, ארוכה ומשוננת (ת/8). המאבטח, מר רחמים ברוך, סירב להכניס את הנאשם לחנות, אך הנאשם נאבק איתו, ובהמשך איים ואמר שידקור את קב"ט החנות וגם את מר מרק הרצברג, קונה שהזדמן למקום וסייע למאבטח להיאבק בנאשם. הקונה הצליח לחלץ את הסכין מחזקת הנאשם. המשטרה הוזעקה למקום והנאשם נלקח בניידת, כאשר במהלך הנסיעה איים על השוטר מיקי חלפון ואמר לו: "אני כבר צילמתי אותך, חכה שאשתחרר מהאזיקים".

   2. הנאשם מסר שהביא את הסכין כדי להפחיד את קב"ט החנות, שלדבריו התנכל לו בעבר, כשהאשים אותו בגניבות ואף תקף אותו. לטענת הנאשם אין כל סימוכין.