ת"פ 30101-02-15 מדינת ישראל נ' נג'ר(עציר)

רקע

בתאריך 12.2.15 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירות של היזק לרכוש במזיד והתנהגות פרועה במקום ציבורי, לפי סעיפים 452 ו- 216(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 28.1.15 בסמוך לשעה 22:00, בכניסה לקיבוץ נחשולים, התהלך הנאשם עירום לחלוטין ומשהובא לאחר מכן לתחנת המשטרה בזכרון יעקב, הכה עם ראשו בדלת הזכוכית של מרכז השירות לאזרח בתחנה וניפץ אותה.

ביחד עם כתב האישום הגישה המבקשת בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו.

בשתי חוות דעת פסיכיאטריות שהוגשו לבית המשפט במסגרת הליך המעצר (ב- 8.2.15 וב- 12.2.15) נקבע כי הנאשם הינו "מפגר עם הפרעות התנהגותיות מילדותו", אשר ביצע את העבירות המיוחסות לו במצב של אובדן בוחן מציאות ושיפוט ולפיכך אין הוא אחראי למעשיו, אינו כשיר לעמוד לדין וזקוק למסגרת השגחתית למפגרים.

בדיון שהתקיים בפני ביום 29.4.15, בקש ב"כ הנאשם כי אורה על הפסקת ההליכים ואזכה את הנאשם מביצוע העבירה המיוחסת לו ואילו ב"כ המאשימה התנגדה לכך בטענה שהגוף היחיד המוסמך לקבוע האם מדובר במי שסובל מפיגור שכלי ולפיכך איננו אחראי למעשיו ו/או אינו כשיר לעמוד לדין הינו ועדת האבחון לפי חוק הסעד (טיפול במפגרים).

לאחר שעיינתי בחוות הדעת הפסיכיאטריות שהוגשו כאמור, כמו גם בחוות דעת קודמת של ועדת האבחון אשר הוגשה בשעתה (3.3.13) לבית המשפט בבאר שבע ובה נקבע כי מדובר הנאשם מתפקד ברמה שאינה פיגור שכלי, סברתי כי נכון אעשה אם אפנה אותו אל ועדת האבחון פעם נוספת, תוך הפניית תשומת לבם של חברי הועדה אל מסקנות הפסיכיאטר המחוזי לגביו, כאמור.

בהחלטתי מיום 29.4.15 ציינתי כי לטעמי, על ועדת האבחון ליתן דעתה גם לעובדה שמדובר באדם המתגורר ברחוב ואיננו מצוי במסגרת טיפולית מסודרת ולהתייחס גם לשאלת דרכי הטיפול הראויות בעיניה, לגביו.

עמדות הצדדים

מחוות הדעת שהונחה בפני בימים אלה עולה כי בבדיקתם העדכנית את הנאשם, התרשמו חברי ועדת האבחון כי כיום הוא מבדיל בין טוב לרע ובין מותר ואסור באופן בסיסי וקונקרטי, מבחין בין סיבה לתוצאה, מבין את האישומים נגדו אך מציין כי בעת ביצוע העבירה היה ב"מצב לא טוב" וכי באופן כללי הוא מתפקד ברמה שאינה פיגור שכלי. לדעת חברי הועדה, העובדה שבסמוך לאחר מועד ביצוע העבירה המיוחסת לו אובחן הנאשם על ידי פסיכיאטר כמי ש"לוקה בסכיזופרניה ושרוי במצב פסיכוטי חריף" ומצבו הוטב באופן משמעותי לאחר התמדה בנטילת הטיפול התרופתי שניתן לו, מלמדת על כך שמדובר באדם הסובל ממחלת נפש וזקוק למסגרת טיפולית-שיקומית עם השגחה וגבולות ברורים.

דרכי הטיפול עליהן ממליצים חברי ועדת האבחון הן –

• דיור חוץ ביתי במעון בו יוכל הנאשם לקבל טיפול ומעקב פסיכיאטרי מסגרת עם השגחה וגבולות ברורים.