ת"פ 30023-11-13 מדינת ישראל נ' קליפסו שמחות (1999) בע"מ ואח',(ע"פ 8641/12 מוחמד סעד – מדינת ישראל,ניתן ביום,,13).,.פ. 57160-01-14 מדינת ישראל– חדוות הורים,ניתן ביום,,14,(להלן: "פסק-דין חדוות הורים"),וכך נאמר

הגנת השכר התשי"ח-1958 (להלן: "חוק הגנת השכר") וסעיפים 26 + 28 (ב)(3) לחוק חופשה שנתית התשי"א-1981.

הנאשם 2 (להלן: "הנאשם") הורשע בהפרת חובת פיקוח נושא משרה בתאגיד, עבירה על סעיף 26 לחוק הגנת השכר.

2.כנגד הנאשמת ניתן צו פירוק וב"כ הכנ"ר מסר כי הוגשו נגדה תביעות חוב בסך כולל של קרוב ל- 3 מיליון ₪ וקופת הפירוק ריקה.

לפיכך אני מטילה על הנאשמת קנס בסך של 1 ₪.

אשר לנאשם, הצדדים הציגו הסדר לכך כי בכפוף להודאתו, העונש המירבי אשר יבוקש על ידי המאשימה יהיה 43,800 ₪ אשר ישולם בתשלומים של מאות ₪ בחודש.

כמו כן יחתום הנאשם על התחייבות להימנע מביצוע עבירות נשוא כתב האישום.

3.טענות המאשימה – 

א.החשיבות של פירוט תלושי השכר הינה מכרעת ואי מילוי חובה זו פוגעת בנאשם.

ב.אמנם העבירה נעברה במשך 10 חודשים, מחודש 1/10 לבין 10/10.

יחד עם זאת אין בכך כדי להוות סיבה לחומרא.

ג.לקולא יש להביא בחשבון את העובדה כי מדובר בעבירה משנת 2010 וכי הנאשם הודה.

ד.לפיכך מבוקש להטיל על הנאשם עונש מהרף הנמוך שהינו 30% מגובה הקנס העונשי ודהיינו 43,800 ₪.

4.טענות הנאשם – 

א.מדובר בעבירת מנהלים אשר מתייחסת לשנים רבות לאחר שהעסק של הנאשם קרס כלכלית.

ב.הנאשם לא היה מעורב בתשלום השכר של המלצרים.

ג.הנאשם אינו יכול להתגונן כיוון שמסמכי הנאשמת נתפסו על ידי הפירוק.