ת"פ 2989-02-12 מדינת ישראל נ' סרברניק

על פי הודאתו הורשע הנאשם בעבירה של מעשים מגונים בקטין שהינו מתחת לגיל 14.

תמצית עובדות כתב האישום הן כי הנאשם הינו מכר של הורי הקטין שהוא יליד 20/12/99, ואשר סובל מהפרעה התפתחותית מסוג PDD  ולומד במסגרת של החינוך המיוחד.

במהלך החודשים יולי – אוגוסט 2011 במספר הזדמנויות, הגיע הנאשם לבית הוריו של הקטין על מנת לקחתו לדירת מגוריו שלו, כאשר הורי הקטין האמינו לדברי הנאשם כי בכוונתו להעשיר את ידיעותיו של הקטין בתחום המחשבים ועל כן נתנו הסכמתם לכך.

במספר הזדמנויות בהגיעם לדירתו של הנאשם, הציע הנאשם לקטין כי יעסה את גופו ומשהקטין הסכים לכך, הובילו הנאשם לחדר השינה. שם ביקש הנאשם מהקטין לשכב על בטנו על המיטה בחדר והחל לעסות את גבו. במהלך העיסוי הפשיל הנאשם את מכנסיו ותחתוניו של הקטין והחל לעשות את עכוזו, תוך שהוא נוגע בפי הטבעת של הקטין.

בסיום מעשים אלה, אמר הנאשם לקטין כי עליו לשמור את הדברים בסוד ולא לספרם לאיש.

בטיעוניה לעונש ציינה ב"כ המאשימה כי עובדות המקרה מדברות בעד עצמן באשר לחומרת המעשים והדגישה את הניצול שהיה במעשיו של הנאשם את הקטין ואת הניצול של אמון אשר נתנו בו הוריו, כמו גם את הניצול שעשה בקירבה  שהיתה בין שתי המשפחות. עוד הדגישה כי הנאשם נהג לשקר להורי הקטין בתואנה כי הוא נוהג לקחת את הקטין אליו על מנת להעשיר את הידע שלו בתחום המחשבים.

היא הדגישה כי חומרת המעשים מתעצמת לאור נסיבותיו המיוחדות של קטין זה, כפי שפורטו לעיל.

ב"כ המאשימה הפנתה אל חוות הדעת של המרכז לערכת מסוכנות ואל הקביעה כי הנאשם אינו מגלה אמפתיה לנפגעת העבירה, כי הוא מרוכז בעצמו מביע חרטה מילולית בלבד.