ת"פ 29817-08-14 מדינת ישראל נ' אפללו

פתח דבר

הנאשם הודה, בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ובעבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין.

בהתאם לעובדות כתב האישום המתוקן, ביום 22.07.14, בסמוך לשעה 11:30, עת שימש הנאשם כמנהל עבודה באתר בניה בגן יבנה התפרץ הנאשם אל המשרד בו נכח המתלונן, אחראי כח האדם מטעם חברת "מנורה" במקום. ויכוח התגלע בין הנאשם לבין המתלונן ובמהלכו, צעק הנאשם על המתלונן, גידפו ואמר למתלונן שיפגע בו, שהמתלונן לא יתערב בעבודתו ושלא ישוחח עם הפועלים במקום. המתלונן ביקש מן הנאשם לצאת מן המשרד, אך הנאשם התקרב אל המתלונן בצורה מאיימת והמתלונן, בתגובה, התרומם מכסאו ובלם בידיו את הנאשם. הנאשם אחז בשדכן סיכות באמצעותו הכה את המתלונן בבטנו. כתוצאה מכך, סבל המתלונן משטף דם באזור הבטן התחתונה ומכאבים.

טיעוני המאשימה

ב"כ המאשימה התייחסה בטיעוניה לעונש לחומרת העבירה ונסיבותיה. הנאשם הגיע למקום, איים על המתלונן, תקף אותו וגרם לו לחבלות.

עוד הדגישה ב"כ המאשימה את הערכים המוגנים שנפגעו ממעשיו של הנאשם והם הגנה על שלמות גופו של אדם והזכות כי לא יופנה כלפיו מלל מאיים. לדידה, מידת הפגיעה של הנאשם בערכים המוגנים הינה נמוכה – בינונית.

לדידה של המאשימה, הנאשם אינו עומד בתנאים שנקבעו לאי הרשעה בהתאם להלכת כתב. הוא אמנם טען כי הרשעה תפגע פגיעה משמעותית בהמשך תעסוקתו, אך לא תמך טענה זו בתשתית ראייתית מתאימה. כן, לדידה, העבירות בהן הורשע הנאשם ונסיבות ביצוען אינן מאפשרות לסיים את ההליך באי הרשעה.

מתחם העונש ההולם נע בין מאסר מותנה וצו של"צ לבין 8 חודשי מאסר בפועל, קנס בהיקף של אלפי ש"ח ופיצוי.

לזכות הנאשם יש לזקוף את העובדה כי הוא נעדר עבר פלילי וכי נטל אחריות על מעשיו.

ב"כ המאשימה עתרה להשית על הנאשם עונש מאסר מותנה, צו של"צ בהיקף של 180 שעות, קנס ופיצוי.

ב"כ המאשימה תמכה טיעוניה בפסיקה אשר יצאה תחת ידי בתי המשפט.

טיעוני ההגנה

ב"כ הנאשם הדגיש בטיעוניו לעונש את נסיבות ביצוע העבירה ואת נסיבותיו האישיות של הנאשם. הנאשם יליד 1962, שירת ביחידה קרבית, נורמטיבי, נעדר עבר פלילי, זו לו הסתבכותו הראשונה והיחידה עם החוק. הנאשם עובד כמנהל פרוייקטים מזה כ- 25 שנים, פרט לתקופה קצרה בה ניסה את מזלו בפתיחת מסעדה. דבר שהוביל לקריסתו הכלכלית ולצבירת חובות בסך של 2 מיליון ש"ח.