מדינת ישראל נ' אבו ענזה

הנאשם הודה והורשע, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, ונהיגה ללא רישיון נהיגה.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 11.5.14 בשעות הבוקר, נהג הנאשם ברכב, למרות שלא החזיק ברשיון נהיגה, ומשהבחינו בו שוטרים וסימנו לו לעצור לצורך בדיקה שגרתית, הנאשם לא שעה להוראותיהם והחל להמלט בנסיעה מהירה, כשהשוטרים בעקבותיו.

בעקבות האמור, התפתח מרדף אחרי רכב הנאשם, במהלכו נהג הנאשם בדרך שיש בה כדי לסכן את השימוש והבטיחות של נוסעים ושל כלי רכב שהיו אותה עת בכביש, עד שבנהיגתו הפרועה גרם לתאונה בין רכב שנסע בכביש לבין רכבו, במסגרתה נחבלו נוסעי הרכב האחר, וניזוקו שני הרכבים.

לאחר ההתנגשות, נעצר רכבו של הנאשם, והנאשם החל להמלט רגלית לתוך שטח עפר, תוך שאחד השוטרים רדף אחריו רגלית, והשני נסע אחריו בניידת. במהלך המרדף, עלה הנאשם על תלולית עפר ממנה נפל, נעצר על ידי השוטרים, והובל אל הניידת. בהיותו בניידת, פתח הנאשם את דלת הניידת וניסה לצאת ממנה, אך השוטר מנע ממנו לעשות כן.

עוד צוין בעובדה 22 לכתב האישום המתוקן, כי "לנאשם נגרמו שברים באגן. הוא אושפז בבית החולים ושוחרר ביום 12.5.2014. נסיבות ביצוע הפציעה נחקרות".

ביום 13.1.15, בעת הצגת הסדר הטיעון שבמסגרתו תוקן כתב האישום, ציין ב"כ המאשימה לגבי עובדה 22 הנ"ל, כי לטענת ההגנה, במהלך האירוע הנאשם נדרס ע"י השוטרים וכך נחבל, אך המאשימה לא מצאה לטענה זו כל אחיזה בחומר הראיות, והטענות מצויות כעת בבירור מח"ש.

לדבריו, מאחר ובדיקת מח"ש עשויה לארוך זמן רב, והמאשימה לא רצתה להמתין לסיומה, הוחלט על תיקון כתב האישום, כך שייכתב בו שנסיבות הפגיעה עדיין נחקרות.

ביום 15.7.15, מועד בו היו אמורים להשמע הטיעונים לעונש, קבל ב"כ המאשימה על כוונת הסנגור להגיש חוות דעת של פסיכיאטר ושל אורטופד, או להעיד את עורכיהן, שכן לטענתו, חוות הדעת מסתמכות על גרסת הנאשם כי הוא נדרס ע"י השוטרים, גרסה שאינה מוסכמת על המאשימה ואינה מתיישבת עם האמור בכתב האישום המתוקן.

בהקשר זה ציין ב"כ המאשימה כי עובדות כתב האישום המתוקן הן פרי מו"מ ממושך שהתנהל בין הצדדים, לאחר שכל מילה בו נשקלה והוסכמה בין הצדדים, בהתאם לתשתית הראייתית.

לטענתו, מכח סעיף 40י לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן- החוק), ולאור הפסיקה אליה הפנה, אין להתיר את הגשת חוות הדעת, ועל בית המשפט לקבוע כי הן אינן קבילות ואינן עומדות בחריגים המנויים בסעיף.

ב"כ המאשימה עמד על כך, שלא ניתן להתיר את טיעוני הנאשם בנוגע לנסיבות פציעתו, על אף שהפציעה עצמה צוינה בכתב האישום המתוקן, שכן הוסכם על הצדדים, כי לא ידוע ממה נגרמה הפציעה, ובפירוש לא הוסכם כי היא נגרמה כתוצאה מדריסה ע"י השוטרים, על אף שגרסה זו של הנאשם היתה ידועה בעת עריכת ההסדר. לדבריו, אם הנאשם מבקש לטעון זאת כיום, יש לבטל את הסדר הטיעון ולהביא את הראיות בפני בית המשפט.

ב"כ הנאשם טען, כי המאשימה ניצלה לרעה את הודעתו המוקדמת בדבר חוות הדעת אותן הוא מבקש להגיש במסגרת טיעוניו.

לדבריו, אין חולק כי לאחר התאונה שאירעה בתום המרדף אחרי רכב הנאשם, הנאשם יצא מהרכב, רץ ועלה על תלולית עפר, אך בשלב זה יש שוני בין גרסאות השוטרים לפיהן הוא נפל ושבר את האגן, לבין גרסת הנאשם שהשוטרים פגעו בו ברכב וכך נגרמו לו החבלות, והמחלוקת נוסחה בעובדה 22 לכתב האישום המתוקן.