ת"פ 29129-09-13 מדינת ישראל נ' מורנד

-גזר דין

1.בפניי בקשת הנאשמת לביטול הרשעתה, בהתאם לס' 192 א' לחסד"פ, לאחר שהנאשמת חזרה בה מכפירתה (בדיון מ-2.9.14), בקשה שהוגשה יחד עם טיעוניה לעונש (בקשה מ-11.11.14).

טוענת המבקשת כי בנסיבות, לא היה מקום להגשת כתב אישום יזום, אלא היה על המאשימה לנקוט בהליך המנהלי ובכך היתה מושגת תכליתו של חוק עבירות מנהליות ("החוק").

בענייננו מדובר בעבירה ראשונה, משך העסקה קצר ביותר, נסיבות מקלות לנאשמת (ידיעתה כי עניינה של העובדת בטיפול), משך העסקה קצר (בגינו טרם היה לה די מידע לבחון לעומק אמיתות טענות העובדת), העובדה כי הנאשמת עצמה היתה בהליך דומה, כעובדת.

טוענת עוד הנאשמת כי בהתאם לסעיף 8 א (א) לחוק, 2 עילות לביטול הודעת קנס (העבירה לא נעברה ולא נעברה בידי הנקנס; בנסיבות המקרה אין ענין לציבור בהמשך ההליכים) – קרי: פן עובדתי-ראייתי/שיקולים רבים שבאינטרס הציבורי. כך עומדת חובת שמיעת הטיעון למאשימה.

עוד טענה לנסיבות אישיות, בהתבסס על חוו"ד עו"ד ברומניה (חוו"ד מ-25.2.14, עו"ד גבריאלה וירג'ינה; "חווה"ד") ולפיה, הנאשמת המחזיקה במניות הרוב בשתי חברות הנסחרות בבורסה ברומניה וללא תעודת יושר, המציינת העדר רישום פלילי, לא תוכל לעולם לכהן כאדמינסטרטור/דירקטורית בחברות רומניות.

לנאשמת יגרם נזק לאין שיעור לו תורשע בפלילים והשלכה על עתידה אינה מידתית/סבירה – ומשמדובר במקרה מצער, בשל תקופת המשכות העבירה, עבירה ראשונית ללא מחשבה פלילית המתחייבת להמנע מבצוע עבירה דומה.

ביה"ד מתבקש להמנע מהרשעתה מפאת נסיבותיה האישיות המיוחדות והשלכות רחבות היקף ואף איבוד פרנסתה כבעלת מניות המנוהלות על ידה ברומניה, תוך פגיעה בשיקומה וכשאין מדובר בדפוס התנהגות כרונית. כך, עפ"י תכלית החוק, תוך המנעות מהכתמת מבצע העבירה.

עוד עתרה לשקול לקולא עבירתה הראשונה וכריכת 2 העבירות יחדיו.

2.המאשימה בטיעוניה לעונש (12.11.14) ציינה כי עסקינן בהעסקת עו"ז בניגוד לחוק וללא ביטוח רפואי, שהִנה עבירה חמורה ("עוון"), שהעונש בגינה מאסר לתקופה העולה על 3 חודשים, עבירה שהיא "מכת מדינה", ודאי משהועסקה בעבודות משק בית ובהלנתה,

ודאי וודאי, כשלעו"ז היתה אשרה בענף סיעוד ע"ש מעסיק אחר, הועסקה ללא אשרה כלל וכשהנאשמת הודתה בהעסקתה במשך חודש וחצי.

עסקינן בעבירה כלכלית שהעונש הראוי לה הוא קנס עונשי מכביד שירתיע את הנאשמת ואחרים. הקנס המירבי הוא 58,400 ₪ [ס' 61(2) לחוק העונשין] והבניית שיקול הדעת מצוי בטווח שבין 70%-25% ממנו (סימן א 1 פרק ו', שם).

המאשימה עתרה להשתת 22,000 ₪ בגין העסקת העו"ז ו-8,000 ₪, בגין העסקתה ללא ביטוח רפואי וחתימת הנאשמת על התחייבות ל-3 שנים.