ת"פ 28695-11-15 מדינת ישראל נ' אבו עביד(עציר)

הנאשם, תושב הרשות הפלסטינית, הורשע על יסוד הודאתו בשתי עבירות של כניסה לישראל שלא כחוק, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: "החוק"), בכך שבתאריכים 10.11.2015 ו- 21.02.2013 שהה בשטחי מדינת ישראל, מבלי שהחזיק בידו אישור כניסה או שהייה כדין.

טיעוני הצדדים:

בתחילתו של הדיון, טען עתר בא כוח הנאשם לקבל לידיו את הנוהל החדש של משטרת ישראל, אשר מקשיח ומחמיר את מדיניות האכיפה כלפי שוהים בלתי חוקיים ואשר מכוחו הועמד הנאשם לדין. שני הצדדים הקדישו חלק ניכר מטיעוניהם לעניין זה, אולם בסופו של דבר ביקש ב"כ הנאשם לקדם את התיק, על פי בקשתו של הנאשם, תוך ששמר לעצמו את הזכות להעלות את טיעוניו בתיק אחר.

באת כוח המאשימה עתרה לבית המשפט להביא בחשבון את המצב הביטחוני השורר במדינה, וטענה כי יש בו כדי להביא להחמרה בעונשו של הנאשם. כתמיכה בעמדתה העונשית, הפנתה התובעת לרע"פ אלהרוש ולפסיקתו של מותב זה. כמו כן, הגישה באת כוח המאשימה את גיליון הרישום הפלילי של הנאשם, הימנו עולה כי לנאשם 3 הרשעות קודמות בעבירות זהות.

בא כוח הנאשם מנגד, טען כי בעבירה המיוחסת לנאשם באישום הראשון, כי מניעיו של הנאשם לביצוע העבירות היו כלכליים גרידא, ועל כן אין להחמיר בעונשו בשל המצב הביטחוני השורר במדינה. כתמיכה בטענה זו, הפנה הסנגור לפסיקת בית המשפט המחוזי בחיפה. כמו כן, נטען כי לא ברור מדוע בגין העבירה המיוחסת לנאשם באישום השני, לא הועמד הנאשם לדין עוד בשנת 2013. מכל מקום, כך לטענת הסנגור, משנסגר התיק בעניינו עוד בשנת 2013, לא היה מקום להעמידו לדין בגין עבירה זו כיום, ואפילו שהדבר לא עולה כדי הגנה מן הצדק, הרי שלאור התנהלות זו של הרשויות, יש בנסיבה זו כדי להביא להקלה בעונשו של הנאשם. בנוסף, הסנגור הפנה לנסיבותיו האישיות של הנאשם, ובכלל זה לעובדה כי מדובר באב ל- 8 ילדים, אשר נטל פרנסת המשפחה מוטל על שכמו. לבסוף, נטען כי בעבירה המיוחסת לנאשם באישום השני, הוא נתפס באזור מחסום "שמעה" הממוקם קרוב לגדר הגבול. הנאשם טען כי ביצע את העבירה בשל המצב הכלכלי הקשה בו הייתה נתונה משפחתו.

דיון והכרעה:

במעשיו האמורים לעיל, פגע הנאשם בזכותה של המדינה לקבוע את זהות הבאים בשעריה ובזכותה להסדיר את מדיניות שוק העבודה באמצעות מתן היתרי שהייה. כך גם, יש בעבירות אלו משום הכבדה על רשויות אכיפת החוק וכוחות הביטחון, הנדרשים להשקיע משאבים לא מבוטלים על מנת לטפל בתופעה, גם אם מדובר בשב"חים שנכנסים לצרכי פרנסה. אין גם להתעלם מהעובדה כי בעבירת הכניסה לישראל שלא כחוק, טמון סיכון פוטנציאלי לביטחון אזרחי ותושבי מדינת ישראל.

יפים לעניין זה דבריו של כב' השופט ס' ג'ובראן בעניין אלהרוש:

"מושכלות ראשונים הם כי הכניסה לישראל שלא כדין ומבלי היתר פרטני פוגעת בבטחון המדינה, בזכותה לקבוע את הבאים בשעריה ועלולה להגדיל את הסיכון לפשיעה מצד אלו ששוהים בה לא כדין... אין חולק כי עצם תופעת הכניסה שלא כדין מגדילה את הפוטנציאל לסיכון בטחוני, בין היתר בכך שהיא פותחת פתח לזליגת פעילות חבלנית עוינת (פח"ע) לתחומי מדינת ישראל ובכך מסכנת את בטחון תושביה"

יחד עם זאת, בעניין אלהרוש צוין כי מקום בו מדובר בנאשמים אשר נכנסו שלא כחוק לתחומי מדינת ישראל אך ממניעים כלכליים ולצרכי פרנסה, הרי שמידת הפגיעה שלהם באינטרס המוגן של ביטחון המדינה הינה פחותה. כך גם בית המשפט יקח בחשבון כי כניסתו של הנאשם