מדינת ישראל נ' פלוני

בתאריך 27.11.24 הרשעתי את הנאשם, פלוני (להלן – הנאשם), יליד שנת 1959, בביצוע עבירה של מעשי פזיזות ורשלנות (בכלי יריה) לפי סעיף 338(א)(5) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן - חוק העונשין), וזאת בהכרעת דין שניתנה לאחר ניהול הוכחות.

בהכרעת הדין קבעתי כי עומדת לנאשם טענת הגנה מן הצדק, שאף שאינה מצדיקה את ביטול כתב האישום בכללותו, יש בה כדי להביא לביטול שתי העבירות שיוחסו לנאשם בכתב האישום - עבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין ועבירה של נהיגה בקלות ראש לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961.

בסעיף 20 להכרעת הדין המפורטת קבעתי את הממצאים העובדתיים, שהיו מבוססים ברובם על תיעוד חזותי מזוויות שונות של האירוע מושא כתב האישום, שתחילתו הייתה בעמידה ונסיעה של הנאשם ושל המתלוננת בכתב האישום זה לצד זו בכביש, המשכו בעימות בין השניים בכביש, וסופו למעשה בשליפת אקדח על ידי הנאשם בעת שישב ברכבו, לאחר שרכבו נחסם הן על ידי המתלוננת והן על ידי נהגים אחרים בכביש, שמי מהם גם פתח את דלת רכבו של הנאשם.

בהכרעת הדין (סעיף 27) קבעתי כי המאשימה הוכיחה אמנם את התקיימות יסודות עבירת האיומים שייחסה לנאשם בכתב האישום, אך סברתי כי הרשעתו של הנאשם בעבירה זו נוגדת עקרונות בסיסיים של צדק והגינות משפטית, כמפורט בסעיף 30 להכרעת הדין.

כאמור בהכרעת הדין, קבעתי כי שליפת האקדח על ידי הנאשם במהלך האירוע מושא כתב האישום, ואופן הרמתו למשך פרק זמן ממושך יחסית, אינם מאפשרים את ביטול כתב האישום באופן גורף, ומחייבים את הרשעתו בביצוע עבירה לפי סעיף 338(א)(5) לחוק העונשין, ומטעמים דומים, ובפרט לנוכח התנהגותה של המתלוננת בכביש במהלך האירוע, מצאתי שיש מקום להורות גם על ביטול האישום נגדו בגין העבירה לפי סעיף 62(2) לפקודת התעבורה.

לאחר השמעת הכרעת הדין ביקש ב"כ הנאשם להפנות את הנאשם לשירות המבחן על מנת שזה יערוך תסקיר בעניינו שיבחן בין היתר את שאלת ביטול ההרשעה. בהמלצת בית המשפט חזר בו מהבקשה לקבלת התסקיר, ומועד הטיעונים לעונש נדחה לתאריך 29.4.25.

טיעוני הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה, עו"ד זיוה לדרמן, הפנתה בטיעוניה לערכים החברתיים המוגנים בעבירה אותה ביצע הנאשם ולמידת הפגיעה בהם. ב"כ המאשימה טענה כי על בית המשפט לראות חומרה יתרה בעובדה שהנאשם, מורה לנהיגה, שלף את אקדחו בזמן נהיגה במהלך עימות עם נהגים אחרים בכביש.

ב"כ המאשימה ביקשה מבית המשפט לקבוע כי מתחם העונש ההולם במקרה זה נע בין מאסר מותנה למספר חודשי מאסר בפועל, ובשים לב לכך שהנאשם נעדר עבר פלילי, ביקשה מבית המשפט להטיל עליו עונש מאסר מותנה וקנס. ב"כ המאשימה ביקשה לדחות את עתירת ההגנה לביטול ההרשעה, וטענה כי האינטרס הפרטי של הנאשם בשיקום אינו גובר במקרה זה על האינטרס הציבורי המחייב העברת מסר מרתיע מצד בית המשפט, לפיו עבירה של כיוון נשק כלפי אחר מחייבת הרשעה בדין, ובפרט כשמדובר במקרה בו הנאשם הוא מורה לנהיגה.

ב"כ הנאשם, עו"ד רן אפק, הגיש את טיעוניו לעונש בכתב, והשלימם בעל פה במעמד הדיון, תוך הפנייה גם לאסמכתאות שונות שצורפו לטיעונים הכתובים. ב"כ הנאשם טען כי הנאשם עומד במבחני "הלכת כתב" מאחר שהורשע בעבירה שאינה חמורה יחסית, ובשים לב לעובדה שבמקרים דומים, אך חמורים יותר מבחינת נסיבותיהם, בוטלו הרשעות של נאשמים.

ב"כ הנאשם הפנה את בית המשפט לנסיבות שהובילו את הנאשם לביצוע העבירה, ובעיקר אלו הנוגעות להתנהגות העבריינית של המתלוננת והתנהלות האנשים בזירת האירוע, שגרמו לנאשם לחשוש לחייו.

ב"כ הנאשם טען כי הותרת ההרשעה על כנה תיפגע בצורה קשה בפרנסתו של הנאשם, ובעיסוקו כמורה נהיגה, שכן משרד הרישוי נוהג לפסול את רשיון ההוראה של מורה נהיגה המועמד לדין, קל חומר של כזה שהורשע בדין.