ת"פ 28554-08-13 מדינת ישראל נ' עלקם(עציר)

רקע

1.ביום 2.9.2014 הרשעתי את הנאשם, על-פי הודאתו שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בעבירות אשר יוחסו לו בכתב-האישום כדלקמן: הסעה שלא כדין בנסיבות מחמירות לפי סעיף 12א(ג)(1א)(ב) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל); נהיגה ללא רישיון לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה); וכן נהיגה ללא ביטוח לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

על-פי עובדות כתב-האישום בהן הודה הנאשם, ביום 14.8.2013, בסמוך לשעה 23:20, בכביש מס' 10 בקרבת קיבוץ נתיב הל"ה, הסיע הנאשם ברכב מסוג טיוטה שמונה תושבים זרים, שאין בידיהם היתרים כדין לכניסה, לשהייה או לתעסוקה בישראל. באותן נסיבות, נהג הנאשם בלא שהיו בידו רישיון נהיגה ופוליסת ביטוח. יוער כי לא הייתה מחלוקת לפניי כי הנאשם נהג בעודו פסול מנהיגה.

2.הסדר הטיעון בין הצדדים לא כלל הסכמה עונשית, אולם הוסכם כי טרם שמיעת הטיעונים לעונש, יופנה הנאשם לשירות מבחן ולממונה על עבודות שירות (תוך שהמאשימה הדגישה כבר אז כי עמדתה בתיק הינה למאסר בפועל ממש). בהתאם להסכמה בין הצדדים, הופנה הנאשם לשירות המבחן ולממונה על עבודות השירות. עם זאת, בסופו של יום לא הוגשו חוות-הדעת האמורות לעיוני, שכן הנאשם נעצר עד תום ההליכים בעקבות הפרת תנאי מעצרו. בנסיבות אלה, הודיע הסנגור כי הוא מוותר על הפניית מרשו לשירות המבחן ולממונה על עבודות השירות.

טיעוני הצדדים לעונש

3.בא-כוח המאשימה עמד על הערכים המוגנים שנפגעו ועל הפסיקה הרלוונטית לעניין, ועתר למתחם ענישה הולמת שנע מ- 7 ועד 18 חודשי מאסר בפועל. במקרה דנן, נוכח עברו הפלילי של הנאשם, עתר בא-כוח המאשימה להטיל על הנאשם עונש ברף האמצעי של המתחם (12-14 חודשי מאסר בפועל), מאסר על-תנאי, פסילה בפועל ופסילה על-תנאי. כמו כן, עתר בא-כוח המאשימה לחילוט הרכב.

מנגד, בא-כוח הנאשם עתר למתחם ענישה הולמת המבוסס על עבודות שירות. הסנגור עמד על נסיבותיו האישיות של הנאשם וכן על מכלול הנסיבות לקולא, ועתר להסתפק בימי המעצר עד כה (כחמישה חודשים). יוער כי הסנגור הסכים לחילוט הרכב.

ריבוי עבירות ומתחם העונש ההולם

4.הנאשם הורשע בעבירה של הסעת שב"ח בנסיבות מחמירות, וכן בעבירות של נהיגה ללא רישיון וללא פוליסת ביטוח. בשים לב לכך שהעבירות היו שלובות זו בזו תוך זיקה מהותית ביניהן, אני סבורה כי מדובר באירוע אחד לצורך קביעתו של מתחם עונש הולם. מסקנה זו מתבקשת הן לפי "מבחן הקשר ההדוק" והן לפי "המבחן הצורני-עובדתי" (ראו: סעיף 40יג(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק), וכן: ע"פ 4913/10 ג'אבר נ' מדינת ישראל (29.10.2014)).

בהתאם לסעיף 40ג(א) לחוק העונשין, יש לקבוע את מתחם העונש ההולם לעבירות בהן הורשע הנאשם בהתאם לעקרון ההלימה, תוך התחשבות בערך החברתי שנפגע, במידת הפגיעה בו, בנסיבות הקשורות בביצוע העבירות ובמדיניות הענישה הנהוגה.

5.בכל הנוגע לעבירה של הסעת שב"ח בנסיבות מחמירות - הערכים המוגנים המונחים בבסיס עבירה זו עניינם בשמירה של המדינה על גבולותיה, ועמידתה על זכותה לקבוע מי הם הרשאים להיכנס לשטחה. כפי שנקבע בעבר, העבירה של הסעת שוהים בלתי חוקיים טומנת בחובה גם סיכון ביטחוני, שכן בדרך-כלל המסיע אינו יודע מהי מטרת הכניסה או השהייה שלא כדין בשטח ישראל. בכל הנוגע לעבירות של נהיגה ללא רישיון וללא פוליסת ביטוח - תכליתן של עבירות אלה הינה הגנה על ביטחונם ועל שלמות גופם של כלל המשתמשים בדרך (לרבות נוסעי הרכב עצמו), וכן הבטחת מנגנון פיצוי במקרה של פגיעה בגוף או ברכוש. אוסיף כי נהיגה בעת שהנאשם פסול לכך וללא פוליסת ביטוח, טומנת בחוּבה פגיעה גם בעקרון שלטון החוק והסדר הציבורי.