ת"פ 28429-06-13 מדינת ישראל נ' גניש ואח'

פתח דבר

הנאשמים הורשעו על סמך הודייתם בעובדות כתב אישום מתוקן במסגרת הסדר טיעון, בביצוע עבירות תקיפה הגורמת חבלה של ממש והיזק לרכוש במזיד, עבירות על סעיפים 380 ו-452 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"). כמו כן, הורשע נאשם 1 בתקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, עבירה על סעיף 273 לחוק העונשין.

כתב האישום תוקן מבחינת הוראות החיקוק אך לא מבחינת העובדות. הנאשמים הורשעו בכך שביום 27.4.12 בשעת לילה הגיעו למלון דן בתל אביב כשהם בגילופין. קב"ט במלון בשם עידן סרב להכניסם, והשניים בתגובה תקפו אותו בצוותא, בכך שדחפו אותו ונכנסו בכוח למלון, משכו בחולצתו והכו את ראשו באגרופים. בנסיבות אלה הגיע קב"ט נוסף בשם אליעד, והנאשמים איימו עליו בצוותא, בכך שנאשם 2 אמר לו "חתיכת זבל, תעוף מפה אני אדקור אותך, אני אשב עליך בית סוהר", ונאשם 1 אמר: "אם לא תעוף מפה חתיכת בן זונה תהיה בן אדם מת". יצוין כי הנאשמים לא הורשעו באיומים. נאשם 1 תקף את אליעד בכך שהכה בפניו במכת אגרוף, וגרם לו נפיחות בפניו ושריטות בידיו. כמו כן תקפו הנאשמים ביחד את שני הקב"טים, בכך שהשליכו לעברם אבנים שנלקחו מאדניות המלון ופגעו בראשו של הקב"ט עידן. הנאשמים גרמו נזק לרכוש, בכך שהשליכו מחשבים מעמדת הקבלה על הרצפה. הנאשמים נעצרו ובתא המעצר בתחנת המשטרה, השתוללו ונאשם 1 קילל שוטר שהיה במקום, תוך שהוא נעמד קרוב אל השוטר צמוד אל דלת תא המעצר. כאשר ביקש ממנו השוטר להתרחק תקף אותו נאשם 1, בכך שאחז בידי השוטר ומשך אותן אל עבר דלת תא המעצר. בנסיבות אלה כשהודיע השוטר לנאשמים כי הוא נכנס אל תא המעצר, איים עליו נאשם 1 בכך שאמר לו: "בוא בוא כנס, בוא אני אזיין אותך", וכשנכנס השוטר אל תא המעצר, תקף אותו שוב נאשם 1 בכך שדחף אותו ואף ניסה להכותו באמצעות מכות אגרוף בפניו.

בין הצדדים התגבשה הסכמה עונשית חלקית, כאשר ביחס לנאשם 1 הצהירה המאשימה כי תעתור לעונש מאסר בפועל ולהפעלת מאסר מותנה למשך 6 חודשים, ובעניינו של נאשם 2 הודיעה כי תגביל עצמה בטיעוניה ל - 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות, ככל שזה יימצא מתאים, בעוד שההגנה חופשית בטיעוניה. לאחר מכן, הוצהר על ידי הצדדים כי לא קיים מאסר מותנה בעניינו של נאשם 1.

במסגרת ההסכמות הופנו הנאשמים לשירות המבחן לצורך עריכת תסקיר בעניינם.

תסקירי שירות המבחן בעניינו של נאשם 1

בעניינו של הנאשם הוגשה שורת תסקירים.

מתסקיר שירות המבחן מיום 29.1.15 עלה כי הנאשם רווק כבן 29, מתגורר בבית הוריו ועובד במסעדה שבבעלותו. לחובתו שתי הרשעות קודמות בעבירות אלימות מהשנים 2008-2012. כמו כן בשנת 2006 נדון הנאשם מבלי שהורשע והוא ביצע בעבר של"צ. הנאשם מוכר לשירות המבחן. ביחס לעבירות נושא תיק זה, מסר הנאשם כי הן בוצעו בתקופה בה שקע בדיכאון על רקע פרידה מבת זוגו, אז החל לשתות אלכוהול בכמויות גבוהות ולצרוך סמים מסוגים שונים. הוא לקח אחריות על מעשיו ואישר כי עובר להגעתו למלון צרך אלכוהול במהלך מסיבה בה בילה. הוא אישר כי הוא ובן דודו החלו להתפרע כשסירבו להכניסם למלון תוך שציין כי אינו זוכר פרטים רבים מהאירוע, והביע בושה על מעשיו. הנאשם מסר לעורך התסקיר כי לאחר ביצוע העבירות פנה ביוזמתו למסגרת טיפולית בתחום השליטה בכעסים, וממסמכים שהציג עלה כי טופל במסגרת "התחלה חדשה", וכי בחודש יולי 2013 נערך לנאשם אבחון על ידי קרימינולוגית במהלכו הביע רצון להשתלב בטיפול. הנאשם השתלב בטיפול פרטני בתדירות של פעם בשבוע ולקח חלק ב - 8 פגישות עד שהפסיק את הטיפול בחודש אוקטובר 2013 מסיבות אישיות, זאת חרף דעתם של גורמי הטיפול אשר התרשמו כי עליו להמשיך בטיפול בו החל, והגם ששירות המבחן התרשם אף הוא מנזקקות טיפולית. כגורמי סיכון שקל שירות המבחן את חומרת המעשים, מאפייניו האישיים של הנאשם, העובדה שעשה שימוש בחומרים ממכרים (אם כי בדיקה שנערכה לו לא העלתה אינדיקציה לשימוש אינטנסיבי בחומרים ממכרים) והעובדה כי ענישה שהוטלה עליו בעבר לא היוותה גורם מרתיע עבורו. כגורמי סיכוי לשיקום, לקח שירות המבחן בחשבון את יציבותו התעסוקתית, המוטיבציה הראשונית שמגלה והעובדה שהליך משפטי זה מהווה גורם מדרבן עבורו לתקן את דרכיו. שילובם של הפרמטרים הללו הביא את שירות המבחן למסקנה כי קיים סיכון בינוני להישנות ביצוע אלימות אשר חומרתן הצפויה בינונית אף היא. על רקע האמור, המליץ שירות המבחן על דחייה במהלכה תבנה עבור הנאשם מסגרת טיפולית ההולמת את צרכיו.

בתסקירי שירות המבחן מיום 29.4.15 ו – 2.7.16 התבקשו דחיות נוספות לצורך שילוב בטיפול והסדרת ההליכים הבירוקרטיים לצורך מימונו.